gototop
מידע כללי זכויות האסירים
זכויות האסירים גרסת הדפסה דואר אלקטרוני

הזכויות המוענקות לאסירים מתחלקות לשני סוגים:

  • זכויות בסיסיות המעוגנות בדין: קורת גג, אוכל שתיה, לבוש בסיסי, מיטה ומזרן, טיפול רפואי גופני ונפשי, טיפול וייצוג משפטי לרבות הגשת עתירות לבתי משפט.
  • זכויות המוגדרות כטובות הנאה אשר מוענקות עפ"י הוראות, פקודות ונוהלי שב"ס ואשר הענקתן מותנית בשיקול דעת הגורם האחראי בשב"ס ובהן: חינוך, חופשה, רכישה בחנות המכר (קנטינה), החזקת חפצים אישיים, ביקורי משפחה, משלוח וקבלת מכתבים, קשר טלפוני, התייחדות עם בן /בת זוג.

 

לא ניתן כמובן לשלול זכות בסיסית אלא אך ורק טובות הנאה וזאת בהליך מעין שיפוטי על ידי מי שנקבע לכך בהתאם לפקנ"צ 04.17.00 הענקת טובות הנאה ושלילתן.

זכויות אסירים ביטחוניים

הזכויות הבסיסיות מוענקות לכלל האסירים, אך קיימים הבדלים ניכרים ביישום זכויות אלה. כך למשל קורת גג יכולה להתפרש בצורה רחבה ביותר על מנת שתכלול גם אוהלים כקורת גג כפי שהעניין מתבטא במתקני הכליאה עופר ואוהלי קידר שבהם מוחזקים אסירים ביטחוניים.

דוגמה נוספת לעניין אפליית אסירים ביטחוניים היא הזכות לשחרור על תנאי על-פי חוק השחרור על תנאי (מה שנקרא בשפה היומיומית: הורדת שליש מתקופת המאסר). החוק חל אמנם על כל האסירים אבל אחוז האסירים הביטחוניים המשתחררים על תנאי הוא כמעט אפסי.

זכויות האסירים הביטחוניים מוגדרות בפקודת הנציבות מספר 03.02.00 "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים"  בה מפורטות הזכויות שחלקן אחידות לכלל האסירים וחלקן מובחנות לעומת קבוצות אחרות של אסירים. להלן דוגמאות לאבחנות מסוג זה:

בתחום החינוך - חינוך פורמלי וחינוך לא פורמלי

בתחום זה בולט אי השוויון בין קבוצות האסירים הפליליים לבין האסירים הביטחוניים. אסירים פליליים זוכים על ידי השב"ס לחינוך מסודר ומאורגן מבחינת החינוך הפורמלי כמו השלמת השכלה יסודית או תיכונית, והן מבחינת החינוך הלא פורמלי כמו תוכניות העשרה והסברה באמצעות סדנאות וחוגים והרצאות בתחומים שונים: אמנות, תקשורת, היסטוריה, מחשבים ותחומי דעת שונים. לעומת זאת אסירים ביטחוניים יכולים ללמוד אך ורק בתאים שלהם כשהמורים הם אסירים אחרים ולא מורים או מרצים מן החוץ. הלימוד מתבצע כמובן תחת פיקוח ומעקב של קצין המודיעין או מי שהוסמך לכך על ידי מפקד הכלא.לאסירים ביטחוניים קטינים ניתנת  מסגרת לימודים מינימלית

לימודים אקדמאיים

אסירים בכלל רשאים להשלים לימודים אקדמאיים במקצועות מסוימים: מדעי הרוח, סוציולוגיה, כלכלה וניהול,פסיכולוגיה ומדעי המדינה ובלבד שהלימודים יתקיימו בהתכתבות. אסירים ביטחוניים רשאים ללמוד אך ורק במסגרת האוניברסיטה הפתוחה הישראלית בעוד שאסירים פליליים רשאים ללמוד בכל מוסד אקדמאי שאפשר ללמוד בו בהתכתבות לרבות מכללות. תנאי זה מהווה מכשול עיקרי ללימודים אקדמאיים של אסירים ביטחוניים אשר רובם אינם יודעים את השפה העברית או שאינם שולטים בשפה העברית ברמה שתאפשר להם לימודים אקדמאיים.

קשר עם המשפחות, שיחות  טלפון, מכתבים וחופשות

השימוש בטלפון הוא זכות נוספת אשר נשללת מאסירים ביטחוניים למעט במקרים מיוחדים כמו מוות או מחלה סופנית של קרוב משפחה מדרגה ראשונה ובאישור מפקד הכלא. האסירים הביטחוניים סגורים בכל שעות היום בתוך תאיהם למעט כמה שעות (ברוב בתי הכלא לא יותר משלוש שעות ביום) שבהן הם מורשים להיות בחצר. אסירים פליליים לעומת זאת נמצאים מחוץ לתאיהם כמעט בכל שעות היום.

ביקורי המשפחות של אסירים ביטחוניים מוגבלים לקרובים מדרגה ראשונה: אם, אב, ילדים, אחים ואחיות כאשר מחיצה מזכוכית חוצצת בין האסיר לבין המבקר. בעקבות עתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק מאפשר היום השב"ס לילדי אסיר ביטחוני אשר גילם אינו עולה על שמונה שנים מגע פיזי במהלך 10 הדקות האחרונות של הביקור בתדירות שלא תעלה על אחת לחודשיים (בג"צ 7585/04 חכים כנאענה ואח' נגד שירות בתי הסוהר ).

אסירים ביטחוניים כמעט שאינם מקבלים חופשות מאחר שקיימות הגבלות בפקודה למימוש זכות זו. ההגבלות האלה הופכות את עניין החופשות לבלתי אפשרי לרבות חופשות מטעמים הומניטריים כמו השתתפות בהלוויה של קרוב דרגה ראשונה אב, אם, אח ובן.

כל האסירים רשאים לקבל דברי דואר ללא הגבלה. אך האסירים הביטחוניים מוגבלים במשלוח שני מכתבים וארבע גלויות לחודש בלבד בעוד שהגבלה זאת לא חלה על  אסירים פליליים.

רכישות במרכז המכר

כל האסירים רשאים לבצע רכישות במרכז המכר (קנטינה). המוצרים שניתן לרכוש במרכז המכר נקבעים עלפי פקודות שב"ס והן מאפשרות הזמנות פרטיות של מוצרים בתחום המותר. קיימת מגמה ברורה לאורך השנים להגביל את הדברים שמשפחות יכולות להביא לאסירים. כך למשל אסר לאחרונה השב"ס הכנסת ספרים, חומרים למלאכת יד, נעליים לאסירות הביטחוניות ועוד . מצב זה פוגע קשות באסירים מעוטי יכולת שאין להם כסף נזיל בחשבונות הקנטינה והם יכולים לקבל את הדברים האלה דרך משפחותיהם אשר יכולות אולי לרכוש מחוץ לכלא את המוצרים האלה או מוצרים אחרים מקבילים של חברות מתחרות במחירים זולים יותר.

זכויות אשר הושגו בעקבות שביתות רעב של אסירים ביטחוניים

יצוין כי חלק נכבד מהזכויות אשר הוענקו לאסירים ביטחוניים הושגו בעקבות שביתות רעב של אותם אסירים. שביתת הרעב הראשונה הייתה בשנת 1970 ונמשכה שבעה ימים, בעקבותיה התחילו ביקורים של נציגי הצלב האדום. בנוסף אושר לאסירים השובתים להחזיק עפרונות ונייר כתיבה ומכאן שמה של שביתת הרעב זו: "שביתת העפרון והנייר."  השביתה הארוכה ביותר היתה בשנת 1976 והיא נמשכה 65 ימים. שביתה נוספת התקיימה בשנת 1984 ובעקבותיה הוכנסו מכשירי טלוויזיה ורדיו ועיתונים. במשך השנים היו כמה שביתות רעב נוספות במטרה לשפר את תנאי הכליאה, האחרונה שבהן הייתה בשנת 2004.

זכויות אסירים במשפט הבינלאומי

חלק ניכר מהאמנות הבינלאומיות שמדינת ישראל אשררה מתייחס לזכויות אסירים בכלל ולזכויות האסירים כבני אדם בפרט. דוגמאות לאמנות כלליות : ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות אדם, אמנת ג'נבה הרביעית, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, האמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים בלתי אנושיים או משפילים.

כללים נוספים העוסקים בזכויות אסירים משנת 1957נקראים בשם "כללים סטנדרטים מינימליים ביחס לטיפול באסירים". כללים אלה עוסקים בסוגיות שונות ובהן: סיווג אסירים (אסירים לעומת עצירים, בוגרים לעומת קטינים ועוד), תנאי מגורים של אסירים מבחינת אור, איוורור, תנאי סניטציה, מקלחות, שירותים, היגיינה אישית, ביגוד, מיטות, אוכל, טיפול רפואי, ספרים, דת, קשר עם העולם החיצוני ועוד. כן עוסקים הכללים בהליכים משמעתיים ובהגדרת אמצעי ריסון שהם בגדר המידתיות והסבירות.

לסיכום

זכויות האסירים והחלטות השב"ס נתונות לפיקוח בתי המשפט כמו כל רשות מינהלית. חלק מהזכויות המוקנות כיום לאסירים מקורן בפסיקת בתי המשפט שהוציאו פסקי דין עקרוניים העוסקים בהכרה בזכותם של אסירים לכבוד אדם ועד לזכותם למיטה ולמזרן .

"עלינו לזכור ולהזכיר שכבוד האדם של האסיר הוא ככבודו של כל אדם. המאסר פוגע בחירותו של האסיר אך אסור שיפגע בכבוד באדם שלו. זכות יסוד היא לאסיר שכבודו לא ייפגע ועל כל רשויות השלטון מוטלת חובה לכבד זכות זו וכן להגן עליה מכל פגיעה."

דברי השופט מצא בפסק דין עע"א 4463/94 אבי חנניה גולן נגד שרות בתי הסוהר פד"י נ(4) 136, 156

 
website by: neora.pro