gototop
חקיקה צבאית תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945
תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 גרסת הדפסה דואר אלקטרוני

מתוך שימוש בכוחות, המסורים לנציב העליון בסעיף 6 של דבר המלך במועצה על פלשתינה (א"י) (הגנה), 1937, ובכל הכוחות האחרים שבידו, מתקין בה נוהל ענייני הממשלה את התקנות הבאות –

תקנות ההגנה (שעת חרום), 1945[i]

חלק א' – מבוא

שם קצר

1. התקנות האלה תקראנה תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945.

פירוש

(תיקון: 1946)

2. (1) בתקנות אלה: -

"אחיזה" מובנה כמובנה של "חזקה" בסעיף 5 של פקודת החוק הפלילי, 1936

"בית משפט צבאי" מובנו בית משפט שנתכונן בהתאם לחלק ב' של התקנות האלה;

"דבר המלך במועצה" מובנו דבר המלך במועצה לפלשתינה (א"י) (הגנה), 1937;

"חוק הפרלמנט בדבר הצבא" מובנו חוק הפרלמנט בדבר הצבא, 1881 (שנות מ"ד ומ"ה למלכות ויקטוריה, פרק נ"ח), כפי שתוקן מזמן לזמן, או כל חוק פרלמנט שבא במקומו;

"חיל משטרה" מובנו חיל המשטרה של פלשתינה (א"י) שנתכונן לפי פקודת המשטרה, ומונח זה כולל משטרה מוספת ונוטרים, שעליהם נקבעו קביעות הפקודה ההיא;

"הילות הוד רוממותו" מובנם כל אחד מחילות הוד רוממותו בים, ביבשה או האויר, וחיל הספר של עבר הירדן, ושאר חילות אשר כוללים כל חלק מאותם חילות;

"חפץ נפיץ או מבעיר" מובנו כל דבר או חומר (לרבות נוזל או גז), שנועד או מוכשר לשמש גורם התפוצצות או דליקה;

"יועץ משפטי" כולל משנה ליועץ משפטי;

"כלי רכב של מנוע" מובנו כמובן שניתן למונח "מרכבות מוטור" בפקודת ההובלה בדרכים;

"לקיחה באנגריה" מובנה, לגבי רכוש כלשהוא, קניית אחיזה ברכוש או דרישה להעמיד את הרכוש לרשותה של הרשות הלוקחת באנגריה;

"מפקד צבאי" מובנו הקצין שנתמנה לשמש או לכהן כממלא מקום בתפקיד הזה לפי תקנה 6;

"נשק אש" פירושו כל כלי נשק מכל מין, העשוי להמית, ולו צינור, שאפשר ליידות ממנו ירי כדור או קלע, ומונח זה כולל כל חלק מרכיב של כלי נשק כזה, וכל אביזר של כלי נשק כזה שתוקן או הוסגל למעט את הרעש או הבדיקה הנגרמים מתוך יריה מכלי הנשק;

"עבירה שנדונים עליה בבית משפט אזרחי" מובנה עבירה על התקנות האלה, שנידונים עליה או שיש להיות נידונים עליה בבית משפט מחוזי;

"עבירה שנידונים עליה בבית משפט צבאי" מובנה עבירה על התקנות האלה, שאינה עבירה שנידונים עליה בבית משפט אזרחי;

"תובע בבית משפט צבאי" מובנו כל קצין בעל כתב מנוי בחילות הוד רוממותו וכל קצין או בן אדם, שהרשהו הקצין המפקד הכללי בדרך כלל או במיוחד לתבוע בבתי משפט צבאיים;

"קצין מפקד כללי" מובנו הקצין שבידו הפיקוד מזמן לזמן על החילות הצבאיים של הוד רוממותו בפלשתינה (א"י);

"קרקע" כוללת קרקע של כל סוג או חזקה, וכל בנין, עץ או דבר אחר המחוברים לקרקע וכל חלק מן הים, או מן החוף או נהר, וכל זכות, טובת הנאה או זכות שימוש בקרקע או במים או ממעל להם;

"שוטר" מובנו, כל חבר של חיל המשטרה.

"שירותים הכרחיים" מובנם שירותים הכרחיים להבטחת שלום הציבור, או להגנת פלשתינה (א"י), או לקיים סדר ציבורי, הספקה, וכל שירותים הכרחיים לחיי הציבור;

(2) הזכרת פצצות, רימוני יד, חפצים נפיצים או מבעירים או תחמושת בתקנות האלה תתבארנה ככוללות החזקת כל חלק מרכיב של פצצה, חפץ נפיץ או מבעיר, או תחמושת.

(3) לצרכיהן של התקנות האלה יונח כי המחזיק במקומות כל שהם – שבהם נמצא דבר כל שהוא, או הוכח שהיה מצוי בהם – יש לו או היתה לו אחיזה באותו דבר, הכל לפי הענין, אלא אם יוכח היפוכו של דבר.

(4) כדי להסיר ספק מצהירים בזה כי הביטוי פלשתינה (א"י), כל מקום שמשתמשים בו בתקנות אלה, חוץ מבחלק ט' מהן, כולל את מימיה הטריטוריאליים של פלשתינה (א"י).

חלותן של התקנות האלה

(תיקון: 1946)

2א. כדי להסיר ספק מצהירים בזה כי התקנות האלה חלות בכל רחבי פלשתינה (א"י), חוץ ממקום שיש בו – אם בנושא או בתוכן – דבר מה הדוחה אותו ביאור או בלתי עקבי לו.

חלופה של פקודת הפירושים

3. (1) בתקנה הזאת הביטוי "תחיקת שעת חירום" מובנו כל תקנה שהותקנה לפי דבר המלך במועצה ולפי כל צו, הוראה, דרישה או הודעה שניתנו או שהוצאו מכוח תקפה של כל תקנה כזאת.

(2) קביעותיה של פקודת הפירושים, 1945, להבדיל מאלה של פסקאות (ב) ו-(ד) של סעיף 19 ואלה של סעיפים 20, 35, 36, ו 37 של הפקודה ההיא תחולנה על כל תחיקת שעת חירום, אלא אם נקבע שלא כן, ולצרכיה של אותה חלות יהיו רואים, תקנות שהותקנו לפי דבר המלך במועצה, כפקודות.

(3) פרסומה של כל תחיקת שעת חירום בעיתון תשמש הוכחה מכרעת, בכל בתי משפט ולכל לתכליות שהן, כי נתינתה ותכנה של התחיקה הם כהלכה.

פעולה

4. (1) בתקנה זו הביטוי "ועדת שעת חירום" מובנה כל תעודה המיומרת להיות כלי (בין שהוא מחוקק ובין שהוא מבצע), שניתן או שהוצא בהמשך אל, או לצרכיהם של, דבר המלך במועצה, או קביעה כל שהיא, הכלולה בתקנות כל שהן, שהותקנו לפי דבר המלך האמור, והתקנות האלה בכללן, או שנודעת לה נפקות מכוח תקפן של הנ"ל.

(2) לא יהיה צורך לפרסם כל תעודת שעת חירום בעיתון.

(3) מקום שניקבו בתעודת שעת חירום זמן, תאריך או הזדמנות לזמן תאריך או הזדמנות, שבהם תיכנס זו לתקפה, תיכנס זו לתקפה בהתאם לכך, בכל מקרה אחר תיכנס התעודה לתקפה בתאריך הרשום בה או זה שבו ניתנה.

(4) בלי לפגוע בקביעויותיה הקודמות של התקנה הזאת, אפשר לתת או להוציא בעל פה כל צו, הוראה, דרישה, הודעה, או מנוי לפי תקנות כל שהן (והתקנות האלה בכללן), שהותקנו לפי דבר המלך במועצה, אם הרשות הנותנת או המוציאה אותם מוצאת לנכון לעשות כן.

(5) הרשות הנותנת או המוציאה אותם צו, הוראה, דרישה, הודעה או מנוי כל שהם נזכרו בתקנת משנה (4), תגרום לכך שתימסרנה ידיעות על נפקותם בהקדם האפשרי (באותו אופן שתמצא אותו נחוץ, כדי להסב אליהם את תשומת לבם של כל בני אדם הצריכים לדעתה – לכך שתהיינה בידיהם אותן ידיעות, אך שום צו, הוראה, דרישה, הודעה או מנוי כאלה לא יהיו ולא יעשו, נטולי תוקף לגבי אדם כל שהוא, שעליו הם משפיעים, עקב העובדה, שתשומת לבו לא הוסבה על הצו, ההוראה, הדרישה, ההודעה או המנוי.

(6) כל כוח שהעניקוהו תקנות כל שהן (והתקנות האלה בכללן) שהותנו לפי דבר המלך במוצעה, לתת או להוציא כל צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי יתבאר ככולל את הכוח שיש להשתמש בו באותו אופן עצמו ומתוך כפיפות לאותם התנאים עצמם, אם יש כאלה בממצא, להפקיע או לשנות כל צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי כאלה.

קביעת זכויות וכוחות לא יגרעו מקביעות, זכויות וכוחות אחרים

5. מתוך כפיפות לקביעויותיהם של התקנות האלה יהיו קביעותיהן של התקנות האלה והזכויות והכוחות שהוענקו בהן מוסיפים על קביעות כל חוק אחר או כוחות כל שהם, שהוענקו בכל חוק אחר או באופן אחר, ולא גורעים מהם.

מינוי וכו' של מפקדים צבאיים

6. (1) הקצין המפקד הכללי רשאי למנות בהסכמתו של הנציב העליון – מפקד צבאי בכל שטח או מקום. כל מינוי כוח יכול להיערך בנקיבת שם או משרה, ואם נערך בנקיבת משרה, יהיה האדם, המחזיק מזמן לזמן במשרה שצויינה, המפקד הצבאי בשטח או במקום הנדון.

(2) מקום שנתמנה מפקד צבאי כנ"ל, רשאי הוא להשתמש בכל הכוחות שהוענקו למפקד צבאי בתקנות האלה, ולמלא את כל החובות שהוטלו עליו בהן, בגין השטח או המקום שעליו נתמנה.

(3) בלי לפגוע בשום קביעות אחרות של התקנות האלה יהיה מפקד צבאי אחראי לבטיחות הציבור בשטח או במקום הנדונים, ומושל המחוזי ישמש כיועץ מדיני למפקד הצבאי בכל העניינים הנוגעים לבטיחות הציבור באותו שטח או מקום.

(4) בכל שטח או מקום, שבהם אין מפקד צבאי לפי התקנה הזאת, רשאי מושל המחוז להשתמש בכוחות שהוקנו למפקד צבאי בתקנות האלה, ולמלא את החובות, שהוטלו בהן על מפקד צבאי.

(5) כל הכוחות, המסורים למפקד צבאי בתקנות האלה או כל החובות המוטלות עליו בהן, או המסורים למושל מחוז או מוטלות עליו בהמשך לתקנות משנה (4), רשאי להשתמש בהם או למלא אותן הקצין המפקד הכללי בגין כל שטח או מקום בפלשתינה (א"י), כל צו, הוראה, דרישה, הודעה, מינוי, רשיון, תעודת היתר, הסכמה, הרשאה, פיטורים, אות או כל אמצעים אחרים שהם, שניתנו, נעשו או ננקטו בידי הקצין המפקד הכללי מתוך שימוש בכל כוח כוח או מתוך מילוי כל חובה כזאת בגין שטח או מקום כל שהם יהיה כוחם יפה יותר ויבואו במקום כל אמצעי קודם שנקט בו מפקד צבאי או מושל מחוז, שהוא בלתי עקבי להם.

הפקעה וכו'

7. (1) עם כניסתן של התקנות האלה לתקפן תופקענה התקנות הבאות היינו: התקנות לשעת חירום, 1936, התקנות לשעת חירום (ייצור חמרי פיצוץ), 1936, תקנות ההגנה (בתי משפט צבאיים), 1937, תקנות ההגנה (פיקוח על המשטרה), 1938, תקנות ההגנה (מפקדים צבאיים), 1938, תקנות ההגנה (פיצויים בעד נכסים שמשתמשים בהם לצרכים ציבוריים), 1939 ותקנות ההגנה (עליה), 1940.

(2) כל צווים, הוראות, דרישות, הודעות, מינויים, רשיונות, תעודות היתר, הסכמות, פקודות, הרשאות ופיטורים שנעשו, הוענקו או ניתנו לפי, או מכוח של, התקנות האלה, שהופקעו בזה ועמדו בתקפם עובר לכניסתן של התקנות האלה לתקפן, יוסיפו לעמוד בתקפם (מתוך כפיפות לכוחות שהוענקו בתקנות האלה ובפקודת הפירושים, 1945), ויהיו רואים אותם כאילו נעשו, הוענקו, או ניתנו לפי או מכוח תקפן של, קביעותיהן המתאימות של התקנות האלה, ובידי רשויות המתאימות.

(3) כדי להסיר ספק מצהירים בזה שההפקעה אשר בוצעה בתקנת משנה (1) לא תשפיע על שום חקירה, אחריות, עונש, שמט או הענשה, שבהם נתחייבו לפי תקנה כל שהיא מן התקנות שהופקעו כנ"ל, וכל חקירה, משא ומתן משפטי בדרך החוק או תקנה כאלה, אפשר לכוננם, להמשיכם או לכפותם, וכל עונש, שמט, או הענשה כאלה אפשר להטילם או לבצעם בידי הרשות הנאותה או בפניה, לפי התקנות האלה, וכל משא ומתן משפטי התלוי ועומד בבית משפט צבאי, שנתכונן לפי תקנות ההגנה (בתי משפט צבאיים), 1937, או בפניו, או שהיה מובא, אלמלא התקנות האלה, בפני בית משפט צבאי כזה, אפשר להמשיכו או להביאו לבית משפט צבאי, שנתכונן לפי התקנות האלה, או בפני.

שימוש בכוחות

8. מקום, שהוענק כוח לפקיד או לאדם כל שהם בתק' האלה, או בצו, הוראה, הודעה או דרישה כל שהם לפיהן, רשאים הפקיד או האדם ההם, וכל בני אדם אחרים הפועלים לפי הוראותיהם, להשתמש באותו כוח ואותם פקיד או אדם וכל בני אדם אחרים הפועלים כנ"ל רשאים להשתמש בכל אמצעי כוח, הנחוץ באופן מסתבר, לשם השימוש בכוח הנ"ל.

רשיונות, תעודות היתר וכו'

9. (1) כל רשיון, תעודת היתר, הסכמה, הרשאה או פיטורים, שעל הענקתם נקבעה קביעה בתקנות האלה או בכל צו, הוראה, הודעה או דרישה לפיהן, אפשר להעניקם מתוך כפיפות לאותם תנאים, שתהיה הרשות המעניקה אותם עשוייה למצוא לנכון להטילם, וכל אותם רשיון, תעודת היתר, הסכמה, הרשאה או פיטורים עשוייה אותה רשות בכל זמן להפקיעם או להתלותם, וכל תנאים שצורפו אליהן עשוייה אותה רשות בכל זמן להפקיעם, לשנותם או להוסיף עליהם. כל אדם, המפר כל תנאי כזה העומד בתקפו מזמן לזמן, יאשם בעבירה על התקנות האלה.

(2) כל אדם המחזיק ברשיון, בתעודת היתר, בהסכמה, בהרשאה או בפיטורים כנ"ל, שחדל מהוראותם, לפי דרישתו של כל חבר לחילות הוד רוממותו של כל שוטר, שהורשה לדרוש כי יראום, לאדם הדורש זאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.

(3) כל אדם, המשנה כל רשיון, תעודת היתר, הסכמה, הרשאה או פיטורים כנ"ל, או משתמש בהם או משאילם או מניח שישנום או ישתמשו בהם או ישאילום לכל אדם אחר, או עושה או אוחז ברשותו או בשליטתו כל תעודה הדומה כל כך לרשיון, תעודת היתר, הסכמה, הרשאה או פיטורים כאלה, עד כי היא מחושבת לרמות, יאשם בעבירה על התקנות האלה, אלא אם יוכיח שעשה את הפעל, שבו הואשם, מטעם מסתבר ועשוי להיות מוצדק וללא כוונה לרמות כל אדם.

קביעת הודעות

10. כל חבר לחילות הוד רוממותו וכל שוטר במשך מילוי חובתם, מכוח תפקידם, רשאים לקבוע – לכל תכלית הקשורה אל בטיחות הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), קיומו של סדר ציבורי או קיום הספקה ושירותים הכרחיים לחיי הכלל – כל הודעה, או, לגרום שתוצג כל הודעה לראוה, בכל מקום, כלי רכב או אוניה וכדי להשתמש בכל כוח, שהוענק בתקנה הזאת, רשאים הם להיכנס לכל מקום בכל זמן; ומקום שקבע כל פקיד כזה הודעה, או גרם כי תוצג לראוה הודעה, בהמשך לתקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה כל אדם, שאינו חבר לחילות הוד רוממותו או שוטר, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם, המסיר, המשנה, המטשטש או המוחק את ההודעה.

שליטה בחיל המשטרה

11. לתכלית הבטחת בטיחותו של הציבור, ההגנה על פלשתינה (א"י), קיום הסדר הציבורי או דיכוי התקוממות, מרד או מהומה, יהיה חיל המשטרה נתון לשליטתו של הקצין המפקד הכללי בפעולות.

חלק ב' – בתי משפט צבאיים

כינון שיפוט של בתי משפט צבאיים

כינון בתי משפט צבאיים

12. הקצין המפקד הכללי יכונן אותם בתי משפט צבאיים, שיהיה עשוי למצאם נחוצים לצרכיהן של התקנות האלה.

הרכב

13. בית משפט צבאי יהיה מורכב מנשיא, שיהיה קצין בן דרגת קצין-שדה או בן דרגה גבוהה ממנה, ומשני חברים שיהיו קצינים בעלי כתב מנוי בדרכה כל שהיא. הנשיא והחברים יתמנו בפקודה חתומה בידי הקצין המפקד הכללי.

מושבים

14. בית משפט צבאי ישב באותם זמנים ומקומות שיורה הנשיא.

כוח שיפוט

(תיקון: 1946)

15. לכל בית משפט צבאי יהיה כוח שיפוט לדון על כל עבירה על התקנות האלה שנעשתה בפלשתינה (א"י), בין שהיא עבירה שהוכרז עליה בתקנה 57 שיש להיות נדונים עליה רק בתי משפט צבאיים בלבד ובין עבירה אחרת, וכשתהיה העבירה יכולה להיות נדונה אף בבית משפט אזרחי – להטיל כל הענשה, שלא ונעלה על ההענשה הגדולה ביותר שיהא בית משפט מחוזי יכול להטילה, או-אם היתרה העבירה יכולה להיות נדונה רק בבית משפט שלום בלבד – להטיל כל הנעשה שלא תעלה על ההענשה הגדולה ביותר שהיה בית משפט שלום יכול להטילה: -

בתנאי כי: -

(א) אם יהיה הפועל או חדלון המעשה המהוים עבירה שבה נאשם חבר לחילות הוד רוממותו (הקרוי להלן בתנאי הזה "אותו חבר"), גם עבירה שנדונים עליה בבית דין של הצבא, והקצין המפקד בפלשתינה (א"י) על החיל או האוניה, שאותו חבר משרת בהם, מבקר בכתב בכל זמן קודם להתחלת השפיטה בבית המשפט הצבאי, שאותו חבר יהיה עומד לדין בבית דין של צבא על העבירה שעליה נדונים כנ"ל, והיא היא הפועל או חדלון המעשה, יהיה אותו חבר פטור על ידי כך מכל משא ומתן משפטי בבית משפט צבאי על העבירה; וכן

(ב) הקצין המפקד הכללי רשאי בכל זמן לעכב בצו משא ומתן ומשפט בפני בית משפט צבאי, ואז יהיה הנאשם פטור מאותו משא ומתן משפטי, ואולם אותו פטור לא יהיה בו כדי זיכוי.

קביעות שונות בדבר בתי-משפט צבאיים

פקודות מאסר

16. (1) בלי לפגוע בשום כוחות, שהוענקו בכל חוק אחר, או בכוחות, שהוענקו בתקנה 72, רשאי כל שופט שלום או כל קצין בעל כתב מנוי בחילות הוד רוממותו או כל שוטר ממונה על תחנת משטרה להוציא כתב פקודה לאסור כל אדם, שהוא יכול לחשוד בו חשד מסתבר כי עבר עבירה שעליה נדונים בבית משפט צבאי, וכל כתב פקודה כזה יהיה רשאי לכל חבר לחילות הוד רוממותו או כל שוטר או מוכתר או אדם פרטי לאסור אדם כזה.

(2) כדי להסיר ספק מצהירים בזה, שמתוך כפיפות לקביעותיהם של תקנה 17 תחול פקודת הפרוצדורה הפלילית (מאסר וחפושים) על מאסרים שנעשו לפי הכוחות שהוענקו בתקנה הזאת; ולצרכיה של הפקודה ההיא יהיו רואים אדם, שאסרו חבר לחילות הוד רוממותו או מוכתר או אדם פרטי מכוח תקפו של כתב פקודה שהוצא לפי התקנה הזאת, כאדם שאסרו אדם פרטי ללא פקודה.

שינוי בפרק ל"ג

17. למרות קביעותיהן הקודמות של התקנות האלה אפשר להביא ברשותו של נשיא בית המשפט הצבאי – כל אדם אשר נאשם בעבירה שעליה נדונים בבית משפט צבאי והוא נמצא במשמרה של המשטרה, בפני בית המשפט צבאי, בלי להביאו בפני שופט שלום, אם הובא כנ"ל במשך ארבעים ושמונה שעות מזמן מאסרו.

שחרור בערבות והחזרה למשמר

(תיקון: 1946)

18. (1) מקום שאדם כל שהוא, הנאשם בעבירה על התקנות האלה (בין שהיא עבירה שעליה נשפטים רק בבית משפט צבאי ובין שהיא עבירה אחרת) מתייצב או מובא בזמן כל שהוא בפני שופט שלום, יעביר שופט השלום – אם יידרש על כך על ידי היועץ המשפטי או המשנה ליועץ המשפטי או בשמם את הענין לשפיטה בפני בית משפט צבאי, וכן – אם נמצא האדם הנאשם במשמר או שוחרר בערבות – ישחרר אותו בערבות או יחזירהו למשמר (כפי שיהיה שופט השלום עשוי להורות) כדי שיהיה מתייצב בפני בית המשפט הצבאי: בתנאי שבמקרה של אדם, שנאסר מפני שעבר, או שחושדים בו שעבר, עבירה שעליה נדונים בבית משפט צבאי ועליה חייבים מיתה, לא ישחרר שופט שלום אותו אדם בערבות, אלא אם יאשר בכתב שוטר, בדרגה שאינה מנוכה מזו של רב-קצין, כי לדעתו לא יפגע אותו שחרור בעשיית משפט צדק.

(2) בית משפט צבאי רשאי להעניק שחרור בערבות בכל שלב שפיטה שבפניו, אך לא באופן אחר.

(3) סעיף 7 של פקודת השחרור בערבות, 1944, לא יחול במקרה של עבירות שעליהן נדונים בבית משפט צבאי.

(4) מתוך כפיפות לקביעותיהן של התקנה הזאת, תחול פקודת השחרור בערבות, 1944, בשינויים הנחוצים ביחס לערבות לפי התקנה הזאת.

הנהגת התביעה לדין וייצוג נאשם

(תיקון: 1945)

19. כל תביעה בפני בית משפט צבאי ינהג אותה קטיגור של בית משפט צבאי. הנאשם רשאי ללמד זכות על עצמו על ידי עורך דין.

עדות

20. ביחס לעדות ינהגו בתי משפט צבאיים לפי החוק האנגלי ולפי נהגם של בתי משפט המשמשים בשיפוט פלילי באנגליה: בתנאי שיהיה בית משפט צבאי רשאי – אם נוכח לדעת שמעניין הצדק לעשות כן – להרשות כי תובא כל עדות מסויימת, אף על פי שבאנגליה לא היו מרשים להביאם, ואולם בכל מקרה ומקרה כזה ירשום ברשומה את הטעמים שהניעוהו לעשות כן.

קביעה כללית בדבר פרוצידורה

21. כל שפיטה בבית משפט צבאי הנוהג באופן תכוף, וביחס לכל ענין של פרוצידורה, שלא נקבע בתקנות האלה, ינקוט בית המשפט באותו מהלך שיהיה נראה לבית המשפט כמתכוון ביותר לעשות משפט-צדק.

שפיטות תהיינה כרגיל בפומבי

22. בית משפט צבאי רשאי לצוות כי שפיטה כל שהיא שבפניו תתקיים – כולה או מקצתה בדלתיים סגורות, אם נוכח לדעת כי לטובת הצדק או הבטיחות הציבורית מועיל הדבר לעשות כן. מתוך כפיפות לכך, תתקיימנה שפיטות בפני בתי משפט צבאיים בפומבי.

עדים ומתורגמנים חייבים שבועה

23. שבועה או הודעה בהן-צדק תוטל – לשמיעתו של בית משפט צבאי – על כל עד ועל כל מתורגמן באותה צורה ובאותו אופן שעליהם יצהיר האדם המושבע, כי הם מחייבים את מצפונו: בתנאי שיהיה בית המשפט רשאי לקבל – עקב כל טעם שיהיה נראה לו מספיק, ואותו טעם יירשם ברשומה – עדותו של כל עד שלא ב/שבועה ושלא בתודעה בהן-צדק.

דיחוי מושב בית המשפט

24. בית משפט צבאי רשאי לדחות את ישיבותיו בכל שלב של המשא ומתן המשפטי, ולחזור ולהתאסף באותו מקום ובאותו זמן שיורה בית המשפט. אם לא הוענק שחרור בערבות, רשאי בית המשפט ליתן אותן הוראות, שתהיינה נראות לו נכונות, בדבר משמרו של הנאשם והתייצבותו בישיבה שדוחתה.

רשומת עני המשפט

25. נשיא בית המשפט ירשום או יגרום כי תירשם רשומת ההאשמות, טענת הנאשם, סכום של כל עדות שניתנה וכל מסירה שנמסרה בידי הנאשם או הקטיגור של בית המשפט הצבאי, או בשמם, ותוצאות המשפט, הנשיא יחתום על כל צו של בית המשפט לזיכוי של הנאשם או לחיובו בדין וגזר דינו. כל אדם, שנידון בבית משפט צבאי, יהיה זכאי – בכל זמן במשך שנתיים לאחר סיום השפיטה – בהעתק של הרשומה האמורה תמורת תשלום בשיעור של עשרה מילים הדף שבו שבעים ושתים מלים.

הזמנה או כתב פקודה לעדים

26. מתלבן כי אדם כל שהוא יכול למסור, או יש באחיזתו, עדות חשובה ואותו אדם לא יבוא להעיד מרצונו, או לא יראה אותה עדות מרצונו, יהיה מותר לכל קצין בעל כתב מינוי בחילות הוד רוממותו, או לכל שוטר הממונה על תחנת משטרה, לשלוח הזמנה לאותו אדם, ולדרוש ממנו שיבוא בפני בית משפט צבאי, או לדרוש ממנו להביא ולהראות לאותו בית משפט לצרכי עדות כל הדברים שבאחיזתו או לשליטתו, העשויים להיות נקובים או מתוארים תיאור מספיק באופן אחר בהזמנה: בתנאי שאם יש לאותו פקיד טעם להיות סבור שהאדם לא יבוא לפי ההזמנה, יהיו אותם קצין או שוטר רשאים להוציא כתב פקודה לאסור, וכל פקודה כזאת יכולים לבצעה כל חבר לחילות הוד רוממותו או שוטר.

שחרור עדים שנאסרו בכתב פקודה

27. נאסר עד לפי כתב פקודה, יהיה בית המשפט הצבאי רשאי לשחררו מן המשמר, לאחר שתמצא ערובה מניחה את הדעת, כי אותו עד יבוא למשפט, וכי יראה לצרכי עדות אותם דברים שבאחיזתו או בשליטתו, שיהיו עשויים לחידוש.

מאסר על חדלון ציות להזמנה או להוראה

28. כל אדם, שהוזמן לבוא לפני בית משפט צבאי, וללא תירוץ מסתבר חדל לבוא ומלהראות לצרכי עדות דברים כל שהם שבאחיזתו או בשליטתו, כאשר נדרש בהזמנה, או שלאחר בואו הוא הולך לו בלי שישיג רשות על כך מבית המשפט, או מעליב את בית המשפט או כל חבר מחבריו, או מפריע או מעכב את המשא והמתן המשפטי בבית המשפט, יהיה בית המשפט רשאי לגזור את דינו מיד למאסר לתקופה של שנתיים. שום דבר הכלול בזה לא ישפיע על היות כל אדם כזה צפוי לכל עונש או משא וימתן משפטי אחרים בגלל אותם הזנחה או סירוב.

עדים צפויים לחקירה שכנגד וחקירה משנית

29. כל עדים, להבדיל מאדם נאשם המסור הרצאת דברים שלא בשבועה, המעידים בפני בית משפט צבאי, יהיו צפויים לחקירה, חקירה שכנגד וחקירה משנית.

פסק דין וכו' של בתי משפט צבאיים והכרעות קצין מפקד כללי בהם

(תיקון: 1947)

30. לא יהיה שום ערעור על כל פסק דין, גזר דין, צו, הכרעה או הוראה (בין שניתנו, שנחרצו או נערכו לפני כניסתן של תקנות ההגנה (שעת חירום) (תיקון מס' 8), 1947, לתקפן ובין לאחר מכן, של בית משפט צבאי, או של הקצין המפקד הכללי ביחס לכל משא ומתן משפטי, חיוב בדין, או גזר דין של בית משפט צבאי, ושם פסק-דין, גזר-דין, צו, הכרעה או הוראה כאלה לא יהיו נתונים להקשייה או לטענה בין באמצעות כתב ובין בכל אופן אחר שהוא, מצד כל בית משפט או בפניו.

חיוב בדין בבית משפט צבאי יהיה פה אחד

31. שום אדם לא יחוייב בדינו בבית משפט צבאי בהאשמה כל שהיא אלא בחריצות משפט שחרצוהו הנשיא והחברים פה אחד.

יחס מיוחד

32. כוחו של בית משפט צבאי יהיה יפה לגמול יחס מיוחד בהטילו גזר דין של מאסר.

עבריינים צעירים

33. מקום שהאדם, אשר נתחייב בדינו על עבירה שעליה נדונים בבית משפט צבאי, הוא זכר שגילו פחות משמונה עשרה שנה, או הנראה לבית המשפט כפחות מגיל זה, רשאי בית המשפט לגזור עליו עונש מלקות, בין נוסף על כל עונש אחר שיטיל עליו ובין ללא הטלת כל עונש אחר. ההלקאה תהיה במטה או בקנה או בזמורת-שדר, ומספר המלקות יהיה ניקב בגזר-הדין, ולא יעלה על עשרים וארבע.

עבריינים צעירים.

(תיקון: 1947)

33א. כל בית משפט צבאי יהיה בית משפט לצרכי סעיפים 10, 11, 12, 13, 15, 18, 19, 20, 21, 22 ו-23 של פקודת העבריינים הצעירים, 1937.

פרוצדורה בשפיטה

האשמה תורצה בכתב

34. משהובא הנאשם בפני בית משפט צבאי לשפיטה, תירשם מהות האשמה שעל הנאשם בכתב, ותורצה לפניו בלשון שהוא מבין והוא יישאל אם הוא מודה באמיתותה או מכחיש אותה.

צירוף האשמות

35. תהיה האשמה נפרדת לכל עבירה נבדלת, שעליה אומרים כי אותה עבר הנאשם, אבל אפשר להביא כל מספר האשמות כאלה בבת אחת ואפשר לשפוט עליהן ביחד או לחוד, הכל כאשר יכריח בית המשפט בכל זמן, הנאשם יטען טענה נפרדת ונבדלת על כל האשמה.

תיקון או החלפה בהאשמה והפרוצדורה שיש לנהוג לפיה

36. בית המשפט רשאי – לפי בקשתם של הקטיגור של בית המשפט הצבאי או של הנאשם או על דעת עצמו, בכל שלב של המשא והמתן המשפטי – לתקן את ההאשמה או לגרום שיאשימו את הנאשם בעבירה אחרת. לפני שימשיך בית המשפט בשפיטה לאחר שתוקנה ההאשמה או הוחלפה כנ"ל, יהיה רשאי להעניק – כאשר יראה לנכון לפי ראות עיניו, בהתחשבו עם טובת ענייניו של הנאשם – דיחוי השפיטה, או להרשות כי הקטגוריה או הסנגוריה תחזור ותקרא ותחקור עד כל-שהוא.

צירוף נאשמים

37. כל מספר של נאשמים, שנאמר בהם כי הם אשמים בעבירות דומות או בעבירות הנובעות מאותה טרנסאקציה או מערכת טרנסקציות, אפשר להאשימם ולשפטם ביחד או לחוד, ככל אשר יכריע בית המשפט בכל זמן.

הפרוצדורה במקרה שפוקדים על שפיטות נפרדות

38. הודה הנאשם באמיתותה של האשמה כל שהיא, יווכח בית המשפט לדעת אם הנאשם מבין כראוי את טיבה של ההאשמה ואת תוצאות הודאתו באמיתותה לפני שיחייב את הנאשם בדינו לפי ההאשמה הזאת. משנוכח לדעת זאת כנ"ל, יהיה בית המשפט רשאי לחייב את הנאשם בדינו, ולעמוד על העובדות של המשפט מתוך שמיעת עדים כל-שהם (במידה שאין הנאשם משיג עליה), לפני שיוצא גזר-דינו של הנאשם.

Procedure on plea of guilty

39.

פרוצידורה בטענת בלתי אשם

40. (1) לא הודה הנאשם באמיתותה של ההאשמה או שסירב בית-המשפט מלקבל הודאה בהאשמה, יגש בית-המשפט לשמוע את דבריהם של הקטיגור של בית-המשפט הצבאי ושל עדיו, ולשמוע עדות אחרת (אם יש כזאת בנמצא), או לתת את דעתו עליה.

(2) אין הנאשם נעזר בעורך-דין, ישאל בית-המשפט עם סיום חקירתו של כל עד מצד התביעה – את הנאשם אם רצונו לשאול את העד ההוא שאלות כל שהן, ויגרום שתירשם תשובתו ברשומה.

זיכוי עם גמר המשפט מצד הקטגוריה

41. הגיע בית-המשפט לכלל דעה – עם סיום עניין המשפט מצד הקטגוריה – כי ענין המשפט אין בו כדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה כל-שהיא, יזכה (זין פתוחה) בית-המשפט את הנאשם מן ההאשמה ההיא.

פרוצידורה במקרה סניגוריה

42. (1) נתלבן לבית-משפט – עם סיום עניין המשפט מצד הקטגוריה – כי עניין המשפט יש בו כדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה כל-שהיא, ישאל אותו בית-המשפט אם רצונו להגיד מה-שהוא בתשובה על ההאשמה, או את רצונו למסור עדות או לקרוא לעד כל-שהוא כדי ללמד זכות על עצמו, ובית-המשפט ישמע את עדותו של הנאשם (אם רצונו למסור עדות) ואת עדותם של כל עדים שנקראו ללמד זכות.

(2) אומר הנאשם שיש לו עדים, אלא שאינם נוכחים, רשאי בית-המשפט לדחות (דל"ת פתוחה) – לפי ראות עיניו – את המשפט, וגם לנקוט – אם יראה לנכון – באמצעים כדי להשיג את בואם של אותם עדים.

נאומי סניגוריה וקטגוריה

43. עם סיום ענין המשפט מצד הסנגוריה רשאים הנאשם או עורך הדין אשר לו לנאום בפני בית המשפט, ולאחר מכן רשאי הקטיגור של בית-המשפט הצבאי להשיב.

זיכוי יוכרז מיד

44. אם יזכה (זי"ן פתוחה) בית-המשפט את הנאשם מהאשמה כל שהיא, יכריז מיד כי הנאשם זכאי, ואם נוגע הדבר בכל ההאשמות ייפטר הנאשם לביתו מיד.

חיוב וגזר דין

45. אם יזכה (זי"ן פתוחה) בית-המשפט את הנאשם על האשמה כל שהיא, יגש להוציא את גזר-דינו של הנאשם בהתאם לחוק.

דין וחשבון ורשומה

46. בהקדם האפשרי לאחר סיום המשפט יכין הנשיא דין וחשבון על עניין המשפט ויעביר אותו לקצין המפקד הכללי יחד עם רשומת עניין משפט.

נוכחות הנאשם בשעת שפיטה

(תיקון: 1946)

46א. (1) כל אדם הנדון בבית-משפט צבאי או בית-משפט צבאי תכוף יהיה זכאי להיות נוכח בבית-המשפט במשך כל השפיטה כל זמן שהוא מתנהג כראוי.

(2) אם מתנהג הוא שלא כראוי, רשאי בית-המשפט לפי שיקול דעתו, לצוות לסלק את הנאשם, ולהמשיך בשפיטה בהיעדרו, מתוך שיסדר אותו סידור שיהיה נראה לו – לפי שיקול דעתו – מספיק, כדי להודיע לנאשם על המתרחש בשפיטה, ולאפשר לו ללמד זכות על עצמו.

(3) בית-המשפט רשאי – אם יראה לנכון – להרשות לנאשם להיות מחוץ לבית-המשפט במשך השפיטה, כולה או מקצתה, באותם התנאים שיראם נאותים.

(4) לקביעותיה של התקנה הזאת, תהיה נודעת נפקות למרות כל דבר סותר שבתקנות האלה.

נאשם שאינו שפוי בדעתו

(תיקון: 1947)

46ב. (1) נשפט אדם בפני בית-משפט צבאי ונתלבן לבית-המשפט כי אותו אדם אשם בעבירה שבה נאשם אלא שבשעת עשותו את העבירה לא היה מוכשר, עקב מחלה שהשפיעה על שכלו, להבין מה הוא עושה או לדעת שלא היה צריך לעשות את המעשה או שהיה צריך לעשות את אי-המעשה, המווים את העבירה, יחרוץ בית-המשפט דין מיוחד של "אשם אך בלתי שפוי" (או "אשם אך בלתי שפוי מחמת שכרות") ויורה שאותו אדם ייעצר למשך זמן שירצה בו הנציב העליון.

(2) אם תוך כדי שפיטה בבית-המשפט צבאי מתלבן לבית-המשפט שהאדם הנאשם אינו שפוי בדעתו עד כדי כך שאי אפשר לשפטו, יורה בית המשפט כי אותו אדם ייעצר למשך זמם שירצה בו הנציב העליון.

מקום שהעידו שני רופאים ממשלתיים שאדם העצור לפי קביעת תקנות-המשנה הזאת שפוי הוא בדעתו, ונכח הציב העליון כי מן הנאות לעשות כן, יורה שאותו אדם יישפט בהתאם לחוק על העבירה שנאשם בה.

(3) הנציב העליון רשאי לתת, מזמן לזמן, הוראות כפי שיראה לנאות בדבר שמירת בני-אדם שניתנה הוראה לעצרם לפי קביעת התקנה הזאת.

קיום בידי הקצין המפקד הכלל

חיוב וגזר-דין טעונים קיום בידי קצין מפקד כללי

47. לא יהיה נודע תוקף לחיוב בדין וגזר-דינו של בית-המשפט הצבאי אלא במידה שיקויימו בידי הקצין המפקד הכללי, עד אשר יקיימו אלה כנ"ל, יצווה בית-המשפט לעצור את הנאשם במשמר, ואותה תקופת-מעצר תיחשב – אם יקויים גזר-הדין והוא – גזר דין של מאסר – לחלק מגזר הדין של מאסר שהוצא כנ"ל.

כוחותיו של קצין מפקד כללי בשעת קיום

48. הקצין המפקד הכללי רשאי – בשעת הקיום: -

(א) לקיים את החיוב בדין ואת גזר-הדין, או

(ב) להפוך את מה שמצא בית-המשפט ולזכות (זי"ן פתוחה) את הנאשם ולהורות כי ישוחרר, או

(ג) לקיים את החיוב בדין ולעשות את כל הדברים הבאים או אחד מהם, היינו, להמתיק את גזר-הדין או למחול עליו, לגמול יחס מיוחד, או להמיר את גזר-דינו בגזר –דין פחות, שבית-המשפט ההוא יכול לגמול לנאשם, או

(ד) למנוע קיום ולצוות על שפיטה חדשה בפני אותו בית-משפט עצמו או בפני כל בית-משפט צבאי אחר.

גזרי-דין

משמר עד שיקויים גזר-דין

49. לאחר שגמר בית-משפט צבאי גזר-דין לאדם כל שהוא, ייעצר הלה במשמר עד קיום המשא ומתן המשפטי, והפקודה חתומה בידי הנשיא (או מי שבא אחריו במשרה זו) או בידי כל חבר של בית-משפט שחרץ את הדין תשמש הרשאה שלמה ומספקת לכל בני-אדם.

צו בשעת קיום יישלח לבית-המשפט הצבאי

50. לאחר קיום המשא והמתן המשפטי יגרום הקצין המפקד הכללי כי יישלח העתק הצו אשר לו, שיהיה חתום בידו, לנשיא בית-המשפט הצבאי (או למי שבא אחריו במשרה זו), שחרץ את דינו של הנאשם או לחבר כל-שהוא של אותו בית-משפט. משקיבלו את הצו האמור יגרמו הנשיא או החבר כנ"ל, כי תירשם רשומה על כך ברשומות בית-המשפט.

צו חתום בידי הנשיא או חבר של בית המשפט ישמש הרשאה לביצוע גזר דין

51. העתק הצו של הקצין המפקד הכללי שיהיה חתום בידי הנשיא (או מי שבא אחריו במשרה זו) או בידי חבר של בית-המשפט הצבאי, שחרץ את דינו של הנאשם, ישמש הרשאה שלמה (ומספקת לכל בני-אדם בפלשתינה (א"י) לבצע את גזר-הדין, ולשמור כהלכה כל הוראות הכלולות בצו האמור של הקצין המפקד הכללי.

גזר-דין מוות

(תיקון: 1947)

52. (1) לקביעותיה של התקנה תהיה נודעת נפקות במקרה של גזרי דין מוות שנחרצו בבתי-משפט צבאיים.

(2) כל גזר-דין כזה יורה כי האדם שגזר-דינו נחרץ כן ייתלה בצווארו עד שימות.

(3) הקצין המפקד הכללי רשאי מזמן לזמן להורות בצו אותן ההוראות (בין שתהיה נודעת להן חלות כללית ובין – מיוחדת), שיהיה עשוי לראותן נאותות, ביחס לכל העניינים הבאים או לעניין כל-שהוא מהם -

(א) זמנה ומקומה של ההוצאה להורג.

(ב) משמר האדם או בני-האדם, שעליהם נחרץ הדין, עד להוצאתם להורד.

(ג) כל עניין אחר, הנוגע לגזר-הדין או להוצאה להורג, או הנובע ממנו, לרבות מה ייעשה בגופה וקבורתה.

(4) תקנות 228 עד 303 של תקנות בית-סוהר לא תחולנה במקרה של גזרי-דין מוות שנחרצו בבתי-משפט צבאיים, אלא במידה שיהיה מותר להטילן בהוראות שניתנו בצו מאת הקצין המפקד הכללי לפי התקנה הזאת.

(5) לתקנה הזאת תהיה נודעת נפקות בין אם נחרץ גזר-דין המוות לפני כניסתן של תקנות-ההגנה (שעת חירום) (תיקון מס' 8), 1947, לתקפן ובין אם נחרץ לאחר-מכן.

ביצוע גזר-דין של מאסר

53. (1) כל גזר-דין של מאסר, שגמלו בית-משפט צבאי, יבוצע בבית-סוהר בפלשתינה (א"י), שנתכונן לפי פקודת בתי-הסוהר, 1940, או לפי כל פקודה המתקנת אותה או באה במקומה: בתנאי שבמקרה של אדם הכפוף לחוק הפרלמנט בדבר המשמעת בצי, לחוק-הפרלמנט בדבר הצבא, או לחוק-הפרלמנט בדבר חיל-האויר, רשאי הקצין המפקד הכללי, באישורו של הנציב העליון, להורות בצו –

(א) שגזר-הדין יבוצע בבית-סוהר צבאי או בקסרקטין של מעצר בפלשתינה (א"י);

(ב) מקום שהאדם מרצה את גזר-דינו בבית-סוהר, שנתכונן לפי פקודת בתי-הסוהר, 1940, או כל פקודה המתקנת אותה או באה במקומה, שיועבר לרצות את שארית גזר-דינו בבית-סוהר צבאי או קסרקטין של מעצר בפלשתינה (א"י);

(ג) מקום שהאדם מרצה את גזר-דינו בבית-סוהר צבאי או בקסרקטין של מאסר בפלשתינה (א"י), שיועבר לרצות את שארית גזר-דינו בבית-סוהר שנתכונן לפי פקודת בתי-הסוהר, 1940, או כל פקודה המתקנת אותה או באה במקומה.

(2) כל צו שניתן לפי התקנה הזאת יכריע כל צו שניתן קודם לכן לפי התקנה הזאת.

הוראות המלך

54. פסקה כ"ח בהוראות המלך מתאריך 1 בינואר, 1932, לא תחול על שום משפט-מוות שהוציא בית-משפט צבאי.

ביקורת גזרי-דין בידי הקצין המפקד הכללי

55. הקצין המפקד הכללי רשאי לבקר בכל זמן – אם נראה לו כי מועיל הדבר לעשות כן – גזר-דין של בית-משפט שקויים וכוחו יהיה יפה – לאחר אותה ביקורת – להמתיק את גזר-הדין או למחול עליו, לגמול יחס מיוחד, או להמיר את גזר-הדין בגזר-דין פחות ממנו, שהיה בית-המשפט עשוי לגמלו.

כוחות חנינה וכו' של נציב עליון אינם נפגעים

56. הכוחות, שהוענקו בתקנות האלה לקצין המפקד הכללי בדבר המתקת-דין, מחילה או המרת גזרי-דין, יהיו נוספים על, ולא גורעים מן, כל אחד מן הכוחות, שהוענקו לנציב העליון בסעיף 16 של דברי-המלך במועצה 1939-1922 או באופן אחר.

בתי-משפט צבאיים תכופים

(תיקון: 1946, 1947)

56א. (1) נוסף על בתי-משפט צבאיים כל-שהם, שנתכוננו לפי תקנה 13, רשאי הקצין המפקד הכללי לכונן אותם בתי-משפט צבאיים, אשר נתמנה בחתימת ידו של הקצין המפקד הכללי, שיהיה הוא עשוי לראותם נחוצים לתכליותיהן של התקנות האלה, וכל בית-משפט כזה יהיה קרוי להלן "בית משפט צבאי תכוף".

(2) קביעותיהן של התקנות האלה תחולנה על בתי-משפט צבאיים תכופים, כאילו היו בתי-משפט צבאיים, פרט לכך:

(I) בית-משפט צבאי תכוף יישב בדין באותם זמנים ומקומות, שיורה אותם הקצין המהווה אותו בית-משפט;

(II) כחו של בית משפט צבאי תכוף לא יהיה יפה לגזור פסק דין של מיתה או לגמול מאסר העולה על שתי שנים או קנס העולה על מאתיים פונט או אותם מאסר וקנס גם יחד.

(III) חיוב בדין וגזר-דין של בית-משפט צבאי תכוף לא יהיו טעונים אישורו של הקצין המפקד הכללי, אלא יהיו בני-תוקף החל מיום תאריכם.

(IV) ביחס לממצאו וגזר-דינו של בית-משפט צבאי תכוף יהיה הקצין המפקד הכללי רשאי –

(א) להפוך את הממצא ולזכות את הנאשם ולהורות שישוחרר;

(ב) להמתיק או למחול את גזר-הדין, לגמול יחס מיוחד או להמיר את גזר-הדין בכל גזר-דין קל ממנו, שהיה בית-המשפט עשוי לגמול לנאשם;

(V) רשומת המשא והמיתן המשפטי של כל שפיטה בבית-משפט צבאי תכוף תכלול את הדברים הבאים בלבד –

(א) את ההאשמה או ההאשמות;

(ב) טענת הנאשם;

(ג) ציון מספיק של העדות שנמסרה, כדי לאפשר הכנת דין-וחשבון על השפיטה, אם ידרוש זאת הקצין המפקד הכללי;

(ד) ממצא ופסק-הדין;

(VI) כתב-פקודה בחתימת ידו של הקצין, שמינה אותו הקצין המפקד הכללי לכונן בית-משפט צבאי תכוף, ישמש הרשאה מלאה ומספקת לכל בני-אדם בפלשתינה (א"י) להוציא לפועל את גזר-דינו של בית-המשפט ואת כל ההוראות שיהיה הקצין המפקד הכללי עשוי להורותו לאחר מכן ביחס לכך.

(3) בכל זמן לפני שיפסוק את מציאותו על כל אשמה שהובאה לפניו, יהיה כוחו של בית-משפט צבאי תכוף יפה להעביר אשמה כזאת לשפיטה בבית-משפט צבאי שהורכב לפי תקנה 13 ולהחזיר את הנאשם למשמר, או לשחרר בערבות על מנת שיתייצב בפני אותו בית-משפט צבאי, ולאחר מכן יהיה כוחו של אותו בית-משפט צבאי יפה לדון ולהכריע באשמה האמורה באינסטאנציה הראשונה.

קנסות שהוטלו בבתי משפט צבאיים

(תיקון: 1946, 1947)

56ב. (1) מקום שנתחייב אדם בדין על עבירה בפני בית-משפט צבאי, רשאי בית-המשפט מתוך כפיפות לקביעות התקנה 56א (2) (II) להטיל גזר-דין של מאסר וקנס או של קנס בלבד, תחת להטיל גזר-דין של מאסר.

(2) בית-משפט צבאי רשאי לגמול אותו גזר-דין של מאסר במקרה של אי-תשלום קנס, שיהיה עשוי להיראות מסתבר לבית-המשפט, נוסף על כל גזר-דין של מאסר, שהוא מוסמך לגמלו באופן אחר.

(3) לא שולם קנס כל שהוא, שהטילו בית-משפט צבאי, אפשר לכפות תשלום אותו קנס בכל בית-משפט שלום שנודע לו שיפוט בפלשתינה (א"י), כאילו הוטל הקנס בו, וכאילו היה קנס שכוחו של בית-המשפט האמור היה יפה להטילו.

(4) כל כספים, המתקבלים מתשלום קנסות שהטילום בתי-משפט צבאיים, ושולמו לקופות ההכנסות הכלליות של פלשתינה (א"י).

חלק ג' – עבירות שנדונים עליהן רק בבתי משפט צבאיים בלבד

קביעה כללית

(תיקון: 1946)

57. (1) הפרות כל קביעה מקביעותיו של החלק הזה או כל צו שלפיו, תהיינה עבירות על התקנות האלה, שעליהן נענשים – לאחר חיוב בדיון – בהענשות הנקובות.

(2) לבתי-משפט צבאיים בלבד יהיה נודע שיפוט לשפוט על אותן עבירות, ואף על האשמות בחיזוק ידיהם של עוברי אותן עבירות ועל נסיונות אותן עבירות.

(3) שום דבר בתקנה הזאת לא יפגע בהיותו של כל אדם צפוי להיות נשפט על עבירה כל שהיא על חוק כל שהוא מלבד התקנות האלה.

עבירות ביחס לנשק אש, חמרי-נפץ, רכוש וכו'

(תיקון: 1946)

58. שום אדם לא –

(א) יירה בנשק אש כל שהוא על כל אדם או על כל קבוצה של בני אדם, או לכל מקום שבני אדם עשויים להמצא בו, או

(ב) יזרוק או יניח פצצה, רימון יד או חפץ מבעיר מתוך כוונה לגרום מוות או חבלה לאדם כל שהוא או נזק לרכוש כל שהוא, או

(ג) יישא כל נשק אש, תחמושת, פצצה, רימון-יד או חפץ נפץ או מבעיר ללא תעודת היתר שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו או בדרך אחרת מאשר בהתאם לדבריה ולתאיה של אותה תעודת היתר, או

(ד) יהיה חבר לכל קבוצה או חבר של בני-אדם שחבר אחד או יותר מהם עברו – בזמן היותם חברים לקבוצה או לחבר – או עוברים עבירה על התקנות האלה.

הענשה: מיתה או אותו עונש פחות מזה, אשר יהיה בית-המשפט עשוי לצוות עליו.

עבירות שונות נגד קיום סדר ציבורי

(תיקון: 1946)

59. שום אדם לא –

(א) יאחז ברשותו שום נשק אש, תחמושת, פצצה, רימון יד או חפץ נפיץ או מבעיר, אלא אם כן מחזיק –

(1) ברשיון בר תוקף לעשות כן, שהוצא לפי כל חוק, להבדיל מן התקנות האלה, או

(2) תעודת היתר, שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, והוא ממלא אחד הדברים והתנאים המצורפים אל רשיונו או תעודת ההיתר שלא, או

(ב) יאחז ברשותו כל נשק, כלי או חפץ או דבר המתוכנן או מסוגל לגרום או מוות או חבלה רצינית, או

(ג) ייצר כל נשק אש, תחמושת, פצצה, רימון-יד, או חפץ נפיץ או מבעיר, ללא תעודת היתר, שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו או באופן אחר מאשר בהתאם לדבריה ולתנאיה של אותה תעודת היתר, או

(ד) ישמיד, יזיק, יפריע, יסכן או יפגע או יעשה כל פעולה או יאשם בחדלון מעשה המחושבים להשמיד, להזיק, להפריע, לסכן או לפגוע כל אחד מן הדברים הבאים, או בפעולתם בשימושם או בבטחונם של כל אחד מן הדברים הבאים, היינו כל אנייה, אוירון, נמל, רציף, מסעד, מקום קשירה, שדה תעופה, מסילת ברזל, נתיב מים, מסילת טראם, דרך, דרך עפר, קשר, מרכבה, כלי משא או עגלה או כל אמצעי אחר של הובלה ציבורית, או כל מפעל, מוסדה, קו ממסרת או ציוד אחר, המשמש או מסוגל לשמש לייצורם, הספקתם, החסנתם, העברתם, מסירתם או הפלגתם של מים, דלק, גז או חשמל, או רכוש כל שהוא של ממשלת הוד רוממותו או של ממשלת פלשתינה (א"י) או של חילות הוד רוממותו, או

(ה) יתקרב או ימצא בקרבתו של, או ייכנס אל, כל רכוש כזה, שעליו מרומז בפסקה (ד), לתכלית עשיית כל פעל שנאסר בפסקה ההיא, או

(ו) יבצר כל שטח או מקום, או

(ז) יהיה חבר לכל קבוצה או חבר של בני-אדם, שחבר אחד או יותר מהם עברו בזמן היותם חברים לקבוצה או לחבר – או עוברים עבירה על התקנה הזאת -

הענשה: מאסר עולם או אותו עונש פחות מזה, אשר יהיה בית-המשפט עשוי לצוות עליו.

לבישת מדים שלא בהיתר וכו'

(תיקון: 1945, 1946)

60. שום אדם לא –

(א) ילבש שום מדים של חילות כל שהם של הוד רוממותו או של חיל המשטרה, או של כל חיל מזויין של ארץ זרה, אם אינו זכאי בכך, או

(ב) ילבש שום חפץ מלבוש או חפץ אחר, העלולים להחשב בטעות לאותם מדים כל שהם, שנזכרו בפסקה (א), אלא אם יניח את דעתו של בית-המשפט שלא נתכוון להטעות כך.

הענשה: מאסר עולם או אותו עונש פחות מזה, אשר יהיה בית המשפט עשוי לצוות עליו.

(2) לצרכיה של התקנה הזאת כולל המונח "מדים" כיסוי ראש, תו, סמל, סמל של יד, מלבוש, ציוד וכל חפץ המהווה חלק של מדים.

מדים בלתי רשמיים וכו'

(תיקון: 1945, 1946)

61. הנציב העליון רשאי לאסור, לצמצם או להסדיר בצו לבישה או שימה לראווה של כל בגד או חפץ מלבוש או חפץ אחר מיוחדים שניקבו בשמם.

הענשה על הפרת צו: מאסר שלא יעלה על שלוש שנים.

אימונים ארציים שלא בהיתר

(תיקון: 1945, 1946)

62. שום אדם לא –

(א) יאמן או יאמן אימון צבאי כל אדם אחר בשימוש בנשק או במלאכת תרגילים, תנועות או מערכות פעולה צבאיים, או

(ב) יאומן כל אימון או אימון צבאי כזה, או

(ג) יהיה נוכח בכל אימון או אימון צבאי כזה.

הענשה: מאסר שלא יעלה על שבע שנים.

התחפשות

(תיקון: 1946)

63. לא ישתמש שום אדם בהתחפשות כל שהיא בנסיבות כל שהן, שבהן עלול השימוש בהתחפשות לפגוע, או להיעשות פוגע, בשלום הציבור-או בהנהגתה של פלשתינה (א"י) או בקיום הסדר הציבורי.

הענשה: מאסר שלא יעלה על שלוש שנים.

מקלט

(תיקון: 1946)

64. לא יעזור שום אדם ולא יתן מקלט לכל אדם אחר, העוסק, או שהיה עוסק בכל פעולה, הפוגעת בשלום הציבור, בהגנתה של פלשתינה (א"י) או בקיום הסדר הציבורי או העובר או שעבר, עבירה שנדונים עליה רק בבית-משפט צבאי בלבד, בין מתוך מתן ידיעות בין מתוך מחסה, מזון, משקה, כסף, בגדים, נשק, תחמושת, מוחסנות, מספוא, פטרוליאום או דלק אחר, אמצעי הובלה, ובין בדרך אחרת.

הענשה: מאסר שלא יעלה על חמש שנים.

עדות שקר וכו'

(תיקון: 1946)

65. לא יעיד שום אדם עדות שקר בכל משא ומתן משפטי בפני בית-משפט צבאי או יתנהג התנהגות בלתי הוגנת בפני כל בית-משפט כזה.

הענשה: מאסר שלא יעלה על חמש שנים.

חלק ג' (א) – חיזוק ידיים ונסיון

חיזוק ידיים

(תיקון: 1946)

66. (1) לצרכיה של התקנה הזאת יהיה כל אדם מחזק ידיהם של עוברי עבירה על התקנות האלה, אם – ביודעים ובמזיד – הוא מסייע או יועץ או גורם לעשיית העבירה ההיא, בין שהאדם שחוזקו ידיו עובר למעשה את העבירה ההיא או יכול מבחינת החוק לעבור אותה, ובין שאינו עובר או אינו יכול כנ"ל לעבור אותה.

(2) כל אדם, המחזק ידי עוברי עבירה על התקנות האלה, יאשם בעבירה והיה צפוי לכך שינהגו בו, יאשימוהו, ישפטוהו ויענישוהו כאילו הוא עצמו עבר את העבירה, שאת ידי עובריה חיזק.

נסיונות

(תיקון: 1946)

67. (1) לצרכיה של התקנה הזאת יהיו רואים אדם שהוא מנסה לעבור עבירה באמצעים המסוגלים לביצועה, ומגלה את כוונתו באיזה פעל גלוי, אבל אינו מבצע את כוונתו עד כדי כך שיהיה עובר את העבירה, אין חשיבות נודעת לכך, אלא במידה שהדבר נוגע בהענשה, אם עושה העבריין כל מה שנחוץ מצדו כדי להשלים את מעשה העבירה, או אם נמנע ביצועה השלם של כוונתו עקב נסיבות שאינן תלויות ברצונו, או אם הוא חדל מעצמו מלהמשיך בביצוע כוונתו. כן אין חשיבות נודעת לכך, אם עקב נסיבות בלתי ידועות לעבריין או אפשר בעצם לעבור את העבירה.

(2) כל אדם המנסה לעבור עבירה יאשם בעבירה, ומשיתחייב בדין עליה, יהיה צפוי להענשה כלהלן, היינו -

(א) למאסר עולם, אם היתה העבירה שניסה לעבור אותה עושה את העבריין צפוי לעונש מיתה משיתחייב בדין;

(ב) למאסר שלא יעלה על עשר שנים, אם היתה העבירה, שניסה לעבור אותה, עושה את העבריין צפוי למאסר עולם, משיתחייב בדין;

(ג) בכל מקרה אחר – להענשה, שלא תעלה על מחציתה של ההענשה הגדולה ביותר, שהיה צפוי לה, אילו עבר למעשה את העבירה שניסה לעבור אותה.

(3) מתוך כפיפות לקביעותיה של תקנה 57 אפשר לשפוט על עבירה של נסיון לעבור עבירה בכל בית-משפט, שהיה לו שיפוט לשפוט על העבירה שניסה לעבור אותה: בתנאי שכוחו של בית משפט שלום לא יהיה יפה לגמול כל הענשה העולה על הענשה שהיה יכול לגמלה, אילו נעשתה העבירה.

חלק ד' – עבירות שעליהן נדונים בבתי-משפט אזרחיים

קביעה כללית.

(תיקון: 1946)

68. מבלי לפגוע בקביעותיה של תקנה 15, תהיינה כל עבירות על התקנות האלה, להבדיל מאלה שהוכרז עליהן בתקנה 57 שהן ניתנו להיות נדונות רק בבתי-משפט צבאיים בלבד, ניתנות להיות נדונות בבתי-משפט אזרחיים; ופרט למה שנקבע באופן אחר, יהיה החוק הפלילי הכללי של פלשתינה (א"י) עשוי לחול ביחס לעבירות על התקנות האלה כשהן נדונות או יש לדון עליהן כן.

עונש כללי

(תיקון: 1946)

69. מקום שלא נקבע עונש מיוחד על העבירה, אפשר לשפוט אדם, שיש לשפטו בבתי-משפט אזרחיים, באופן תכוף, בין בבתי משפט שלום ובין בבית משפט מחוזי, וכן –

(א) אם יהיה משפט באופן תכוף בבית משפט שלום, יהיה צפוי משיתחייב בדין – למאסר של שישה חדשים או לקנס של מאה פונט או לאותם מאסר וקנס כאחד;

(ב) אם יהיה נשפט באופן תכוף בבית משפט מחוזי, יהיה צפוי – משיתחייב בדין – למאסר של חמש שנים או לקנס של אלף פונט, או לאותם מאסר וקנס כאחד.

שינוי מקום משפט

(תיקון: 1946)

70. למרות כל קביעת חוק על היפוכו של דבר אפשר יהיה לערוך שפיטה שעניינה בחלק זה, בכל בית-משפט בפלשתינה (א"י), בפני שופט מחוזי או שופט שלום, הכל לפי הענין, שלו שיפוט בכל חלק פלשתינה (א"י).

פשעים

(תיקון: 1946)

71. כדי להסיר ספק מוצהר בזה, כי עבירות שעליהן נדונים בבית-משפט אזרחי, אשר עליהן נענשים – ללא חיוב קודם בדין נדונים עליהן בבית-משפט מחוזי, עונש מיתה או עונש מאסר ליותר משלוש שנים, הן פשיעות למרות העובדה, שאילו היו נדונות באופן אחר, היו נענשים עליהן איזה עונש פחות מזה.

קביעות בדבר שפיטות תכופות בבתי-משפט מחוזיים

(תיקון: 1946)

71א. (1) מקום שאדם כל שהוא, הנאשם בעבירה על התקנות האלה, שעליה נשפטים באופן תכוף בבית-משפט מחוזי (בין שהיא עבירה שעליה נשפטים רק באופן כזה ובין שהיא עבירה אחרת, בין שהיא פשיעה ובין שהיא עבירה אחרת), מתייצב או מובא בכל זמן בפני שופט שלום, יעביר שופט שלום – אם יידרש על כך על ידי היועץ המשפטי או נציגו, או בשמם – את העניין לשפיטה תכופה בבית-משפט מחוזי; וכן – אם נמצא האדם הנאשם במשמר או שוחרר בערבות – ישחרר אותו בערבות או יחזירהו למשמר (כפי שיהיה שופט השלום עשוי להורות), כדי שיהיה מתייצב לפני בית-המשפט המחוזי.

(2) הועבר העניין לשפיטה תכופה בבית-משפט מחוזי, רשאים היועץ המשפטי או נציגו או שוטר כל שהוא לתייק בית-המשפט המחוזי האשמה שבכתב חתומה בידיהם.

(3) מתוך כפיפות לקביעותיהן של התקנות האלה תחולנה קביעותיה של פקודת שיפוט בתי-משפט שלום, 1939 (או כל פקודה המתקנת אותה או באה במקומה), המתייחסת לשפיטה תכופה של עונות בתי משפט מחוזיים וערעורים עליהם, וקביעותיהן של תקנות בתי המשפט המחוזיים (משפטים תכופים), 1938 (או כל כללים המותקנים אותן או באים במקומן), במידה שהן יכולות להיות חלות, ביחס לשפיטות תכופות על עבירות (בין שהן פשיעות ובין שהן עונות) בבתי-משפט מחוזיים, לפי התקנות האלה כשם שהן חלות ביחס לשפיטות תכופות בבתי משפט מחוזיים על עונות – בהמשך לסעיפים 7 ו-9 של פקודת שיפוט בתי-משפט השלום, 1939, או כל קביעה של חוק המתקנת אותם או באה במקומם.

(4) קביעות התקנה הזאת תחולנה (מתוך כפיפות לכל לימודי זכות צודקים) בין שבוצעה העבירה לפי כניסתן של תקנות ההגנה (שעת חירום) (תיקון מס' 4), 1946, לתקפן ובין שבוצעה לאחר-מכן.

(5) מקום ששפיטה תכופה על עבירה על התקנות האלה ונהיה תלוייה ועומדת בבית-משפט מחוזי בשעה שתיכנסנה לתקפן תקנות ההגנה (שעת חירום) (תיקון מס' 4), 1946, יהיה מותר לנאשם לוותר בכוחות בית-המשפט על כל טענה כי הוא (מובא) שלא כדין לפני בית-המשפט, או על כל השגה על הרצאת הדברים שבהאשמה, שאותה טען, ולאחר מכן יהיה בית המשפט רשאי להמשיך בשפיטה, והשפיטה לא תהיה נתונה להשגת מחאה רק בגלל הדברים שעליהם ויתר.

חלק ה' – קביעות החלות כאחת על עבירות שעליהן נדונים בבית – משפט צבאי ועל עבירות שעליהן נדונים בבית משפט אזרחי

תיקון: 1945

מאסר

72. (1) כל חבר לחילות הוד רוממותו וכל שוטר וכל מוכתר רשאים לאסור ללא פקודה כל אדם, שהם עשויים למצאו עובר – או שהם חושדים בו חשד מסתבר כי עבר – עבירה על התקנות האלה.

(2) כדי להסיר ספק מצהירים בזה כי – מתוך כפיפות לקביעותיהם של תקנה 16 – תחול פקודת הפרוצדורה הפלילית (מאסר ובדיקות) על מאסרים שבוצעו לפי הכוחות, שהוענקו בתקנה הזאת, כדרך שהיא חלה על מאסרים שבוצעו לפי הכוחות שהוענקו בפקודה ההיא; ולצרכיה של הפקודה ההיא יהיו רואים אדם, שנאסר בידי חבר לחילות הוד רוממותו או בידי מוכתר לפי הכוחות שהוענקו בתקנה הזאת, כאילו נאסר בידי אדם פרטי.

עבירות שעברו איגודים

73. מקום שאדם, אשר נתחייב בדין בשל עבירה על תקנה מן התקנות האלה, היא גוף מאוגד, יהיו רואים כל אדם, שהיה בזמן מעשה העבירה מנהל או פקיד של הגוף המאוגד, כאשם בעבירה ההיא, אלא אם יוכיח שנעשתה העבירה בלא ידיעתו, או ששקד כל שקידה ראויה כדי למנוע את מעשה העבירה.

תפיסה, שמט וכו'

(תיקון: 1946)

74. (1) רשאי כל חבר לחילות הוד רוממותו וכל שוטר לתפוס ולעצור כל סחורות, חפצים, תעודות, או דברים, שיש לו טעם לחשוד שלגביהם נעשתה עבירה על התקנות האלה, או שיש לו טעם לחשוד שבהם השתמשו בעשיית כל עבירה כזאת או בהקילת כל מעשה עבירה כזה, או שיש לו טעם לחשוד בהם כי הם משמשים ראייה בכל מעשה עבירה כזה.

(2) כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שלגביהם נעשתה עבירה על התקנות האלה, או שבהם השתמשו בעשיית כל עבירה כזאת או בהקלת כל מעשה עבירה כזה, מכריזים עליהם בזה כי יהיו שופטים לממשלת פלשתינה (א"י), וייעשה בהם באותו אופן שיורהו הנציב העליון, בין בדרך כלל ובין בכל מקרה מיוחד או סוג מיוחד של מקרים.

(3) כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שנתפסו ונעצרו לפי התקנה הזאת כחשודים שהם צפויים לשמט, ונמצא בהם לאחר מכן שאינם צפויים לכך, ישוחררו.

(4) כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שנתפסו ונעצרו לפי התקנה הזאת כחשודים על היותם ראייה למעשה עבירה, אם נמצא בהם שאינם משמשים ראייה כזאת.

כוחות להיכנס למקומות, אתרים, כלי רכב, אנייה או אוירון ולחפש בהם

75. כל קצין בעל כתב מינוי בחילות הוד רוממותו, חבר לחילות הוד רוממותו, שהרשהו על כך באופן כללי או באופן מיוחד כל קצין בעל כתב מינוי שבהם, כל שוטר בדרגת אינספקטור ובדרגה גבוהה מזאת, או כל שוטר, שהרשהו על כך באופן כללי או באופן מיוחד שוטר בדרגת סגן-מפקח משטרה או בדרגה גבוהה מזאת, רשאים להיכנס או לרדת – בכל זמן – לכל מקום, אתר, כלי רכב, אנייה או אוירון שעלול להיות לו טעם לחשוד בהם כי משתמשים בהם - או שהשתמשו בהם זה מקרוב – לכל תכלית, הפוגעת בשלום הציבור, בהגנה על פלשתינה (א"י), בקיום הסדר הציבורי או לתכלית של התקוממות, מרד או מהומה, או בקשר אליה, או שהוא עשוי לחשוד בהם כי נמצאים שם אדם שעבר עבירה על התקנות האלה, או סחורות, חפץ, תעודה או דבר הצפויים להיתפס לפי תקנה 74, ורשאי הוא לחפש כל מקום, אתר, כלי רכב, אנייה או אוירון וכל אדם הנמצא בהם או היוצא מהם.

חיפוש בבני-אדם

76. כל חבר לחילות הוד רוממותו וכל חבר לחיל המשטרה רשאים לעצור ולחפש כל אדם שיש להם טעם לחשוד בו שהוא משתמש בכל חפץ, או נושא כל חפץ, הצפוי לתפיסה לפי תקנה 74, או כל בעל חיים, שהוא עשוי לחשוד בו שנמצא עליו כל חפץ כזה.

העמדת כלי-רכב אוניות ואוירונים

77. (1) כל פקיד, המורשה תקנות האלה להיכנס או לרדת בכל כלי רכב, אנייה או אוירון, רשאי להעמיד או לעצור אותם מתוך שימוש בכוח הזרוע אם יש צורך בכך.

(2) חדל אדם כל שהוא, שבידו הפיקוד או הממונות על כלי רכב, אנייה או אוירון, מלהעמיד אותם מיד, משדרש ממנו כל פקיד כזה – בעל פה או באמצעות אות או באמצעי אחר כל שהוא, לעשות כן, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

השגת אחיזה, מקום שאחיזה היא עבירה

78. כדי להסיר ספק מצהירים בזה, כי מקום שאחיזה ברכוש או בדבר כל שהוא, או אחיזה בהם בנסיבות נקובות היא עבירה על התקנות תהווה גם השגת אחיזה, או השגת אחיזה בנסיבות ההן, באותם רכוש או דבר – את העבירה ההיא.

פיטורים

(תיקון: 1946)

78א. לא יהיה עבירה על התקנות האלה שום דבר, הנעשה בידי חבר כל שהוא, או בידי פקיד אחר כל שהוא של הממשל, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם.

חובת הוכחה

(תיקון: 1946)

78ב. אדם כל שהוא, שנאשם בעבירה על התקנות האלה, תהיה עליו החובה להוכיח כי משפטו נמצא בגדר פיטורים כל שהם, שנוצרו בתקנה המתארת את העבירה או באופן אחר, או להוכיח שפוטר מדרישה כל שהיא, או שאחז בכל רשיון, תעודת היתר, הסכמה או הרשאה.

מאסר.

(תיקון: 1946)

78ג. הנציב העליון רשאי לקבוע בצו שאפשר להשתמש במקומות נקובים (שאינם בתי סוהר לצרכיה של פקודת בתי-הסוהר) לריצוי כל מאסר שבני אדם צפויים לו עקב חיובם בדין על עבירות על התקנות האלה, והוא רשאי לתת אותן הוראות שיהיה עשוי לראותן נאותות לשם הבטחת שליטה והנהלה נאותים באותם מקומות וקיום הסדר בהם והענשת בני-אדם, האשמים בהפרעת סדר בהם. מקום, שאליו מתייחס צו לפי התקנה הזאת, יהיו רואים אותו – לצרכי תקנה 53 של התקנות האלה – כבית-סוהר שנתכונן לפי פקודת בתי-הסוהר, 1940, או לפי כל פקודה המתקנת אותה או באה במקומה.

חלק ו' – פיקוח בשעת חירום על כלי רכב של מנוע

חלותו של חלק זה

79. כל אימת שיהיה הנציב העליון סבור כי נחוץ או מועיל לעשות כן לשם הבטחת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), קיומו של הסדר הציבורי או דיכויים של התקוממות, מרד, או מהומה, יהיה רשאי מזמן לזמן להטיל בצו את החלק הזה של התקנות האלה על כל מחוז או חלק של מחוז, וכן יהיה רשאי לשנות או להפקיע כל צו כזה באותו אופן.

פירוש.

(תיקון: 1946)

80. בחלק זה –

"אות שעת חירום" מובנו אות שמשמיעים אותו באמצעות צופר, והוא מורכב מערכת תקינות הבאות בזה אחר זו, וכל תקיעה ותקיעה נמשכת עשר שניות בקירוב ולאחריה באה הפסקה הנמשכת חמש שניות בערך;

"אות הפסקת שעת חירום" מובנו אות שמשמיעים אותו באמצעות צופר והוא תרועה רצופה הנמשכת שתי דקות בקירוב;

"מחוז" מובנו כל מחוז, או חלק של מחוז, שעליהם הוטל החלק הזה, של התקנות האלה;

"רשות" מובנה כל קצין בעל כתב מינוי בחילות הוד רוממותו או כל שוטר בדרגת סגן מפקח של המשטרה או בדרגה גבוהה מזאת, או כל שוטר אחר, שהרשהו על כך בכתב האינספקטור הכללי של המשטרה או מפקד משטרה.

כוחה של רשות

81. (1) כל אימת שאירע מעשה שלדעתה של הרשות הוא מסכן, או עלול לסכן, את שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), או קיומו של הסדר ציבורי, או דיכויים של התקוממות, מרד או מהומה, והרשות רואה לנחוץ לעשות כן, תהיה הרשות רשאית לאסור – באמצעות מתן אות שעת חירום – את תנועתם של כלי רכב של מנוע בתחומי מחוז.

(2) מקום, שלאחר שניתן אות שעת חירום בתחומי מחוז לפי תקנת-משנה (1), טבורה הרשות שאין עוד צורך לאסור את תנועתם של כלי רכב של מנוע בתחומי המחוז, תהיה רשות רשאית ליתן – או לגרום שיינתן – אות הפסקת שעת חירום, שיבטל את אות שעת חירום.

איסור תנועת כלי-רכב של מנוע

(תיקון: 1946)

82. כל אימת שיינתן אות שעת חירום בתחומי מחוז, לא יהיה, ולא ימשיך להיות כלי רכב של מנוע (להבדיל מכלי רכב של מנוע שהוא בשליטתה של הרשות) בתנועה במחוז, עד שיינתן אות הפסקת שעת חירום, המבטל את אות שעת חירום; ואם יהיה או ימשיך להיות, כל כלי רכב של מנוע בתנועה בניגוד לתקנה הזאת, יהיו רואים את בעליו וכל אדם שכלי הרכב נמצא בשליטתו וכל אדם, הנמצא בכלי הרכב, כאילו חדלו מלמלא אחר התקנה הזאת.

עונשים

83. כל אדם, החדל מלמלא אחר תקנה 82, ייאשם בעבירה על התקנות האלה, ובלי לפגוע בכל קביעות אחרות של התקנות האלה יהיו כל שוטר או כל חבר לחילות הוד רוממותו רשאים לנקוט בכל אותם צעדים ביחס לאותו אדם ולכלי הרכב של מנוע הנדון, העשויים להיות נחוצים במידה מסתברת כדי להשיג מילוי אחר תקנה 82.

חלק ז' – התאחדויות בלתי מותרות

מובן ביטוי "התאחדות בלתי מותרת"

(תיקון: 1947)

84. (1) בחלק זה מובנו של הביטוי "התאחדות בלתי מותרת" הוא כל חבר בני אדם, בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד, ויהי נודע בכל שם שהוא (אם נודע לו שם) מזמן לזמן אשר –

(א) ממליץ, מסית, או מעודד בחוקתו או בתעמולתו אחת מן הפעולות בלתי המותרות הבאות, היינו –

I מיגור חוקתה של פלשתינה (א"י) או ממשלת פלשתינה (א"י) בכוח הזרוע או באלימות;

II גרימת שואה או בוז, או הסתה לאיבה, כלפי ממשלת הוד רוממותו בממלכה המאוחדת או ממשלת פלשתינה (א"י) או הנציב העליון בתפקידו הרשמי;

III השמדת רכושה של ממשלת הוד רוממותו בממלכה המאוחדת או של ממשלת פלשתינה (א"י), או פגיעה בו;

IV פעלי אימתנות המכוונים כנגד משמשי ממשלת הוד רוממותו בממלכה המאוחדת או כנגד הנציב העליון או כנגד משמשי ממשלת פלשתינה (א"י);

או שעשה אותם פעלים כל שהם שנזכרו בפסקת משנה (I), (II), או (IV) של הפסקה הזאת, או המתיימר שהיה אחראי להם, או מעורב בהם; או

(ב) הכריז עליו הנציב העליון שהוא התאחדות בלתי מותרת, וכלל כל סניף, מרכז, ועד, קבוצה, סיעה, או מוסד של כל חבר כזה.

(2) עם כניסתה לתוקפה של הכרזה מאת הנציב העליון, לפי פסקה (ב) של תקנת משנה (1), כי חבר בני אדם כל שהוא הוא התאחדות בלתי מותרת תהיינה נובעת התוצאות הבאות, דהיינו -

(א) כל אדם, שבאחיזתו, משמרו או שליטתו נמצא רכוש כל שהוא (וביטוי זה מובנו נכסי מיטלטלים ונכסי דלא ניידי מכל המינים) של ההתאחדות, וכן כל אדם שבידו, חשבון או פקדון כל שהם של התאחדות, שהוא עשוי או יהיה עשוי לשלם סכום כל שהוא להתאחדות, ישלח בדאר רשום למזכיר הכספים, במשך 48 שעות, הודעה בכתב על העובדה ההיא (במסירת פרטים נכונים ומלאים על כך);

(ב) מזכיר הכספים רשאי לתת הוראות לכל אדם כזה (בין שמילא האדם ההוא אחרי תקנת משנה (1) ובין שלא מילא אחריה) המשמיטות כל רכוש כזה, או את הסכום המגיע לפי כל חשבון כזה או את הפקדון – או את הסכום – המשתלם, לטובת הנציב העליון, והדרישות מכל אדם כזה להעביר, למסור או לשלם את אלה או לעשותם מצויים באופן אחר, לרשותו של הנציב העליון באותו אופן העשוי להיות מותקן בהוראתו;

(ג) שום אדם לא יסלק את האחיזה בכל רכוש, חשבון, פקדון או סכום משתלם, הנזכרים בפסקה (א), או את המשמר או השליטה עליהם, ולא יטפל באלה ולא יפרוש מאלה, שלא בהתאם להוראות שניתנו לפי פסקה (ב), ללא רשות שניתנה בידי מזכיר הכספים או מטעמו;

(ד) כל שוטר ואדם, שאותם הרשה על כך מזכיר הכספים בדרך כלל או במיוחד, רשאים להיכנס לכל מקום, שבגינם עשוי להיות להם נימוק להאמין כי בהם נמצא רכוש כל שהוא או תעודה כל שהיא, המתייחסת לכל רכוש או חשבון או פקדון או סכום משתלם, הנזכרים בפסקה (א), והם רשאים לחפש במקום האמור, וכן רשאים הם לבדוק כל רכוש כזה או תעודה כזאת ולקנות בהם אחיזה ולעכבם בידיהם עד שיתן מזכיר הכספים את ההוראות לפי פסקה (ב);

(ה) כל אדם ימסור באמיתות כל ידיעות שברשותו, שאותן יתבע מזכיר הכספים, או כל אדם הפועל לפי פקודותיו הכלליות או המיוחדות, בדבר כל רכוש, חשבון, פקדון או סכום משתלם, הנזכרים בתקנת משנה (א);

(ו) כל אדם, המפר קביעה כל שהיא של תקנה המשנה הזאת, או של כל הוראה או דרישה לפיה, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

עבירות

(תיקון: 1946, 1947)

85. (1) כל אדם אשר –

(א) הוא חבר להתאחדות בלתי מותרת, או פועל כחבר, או

(ב) מנהל, או עוזר להנהלת התאחדות בלתי מותרת, או מחזיק במשרה או עמדה כל שהיא בהתאחדות בלתי מותרת, או

(ג) עושה עבודה כל שהיא או מבצע שירות כל שהוא בשביל התאחדות בלתי מ ותרת, אלא אם יוכיח שהאמין בתום לבב כי העבודה או השירות לא היו בשביל התאחדות בלתי מותרת, או

(ד) נוכח באסיפה כל שהיא של התאחדות בלתי מותרת, או

(ה) מרשה או מניח שתערך אסיפה כל שהיא של התאחדות בלתי מותרת, בבית, בניין או מקום כל שהם, השייכים לו או מוחזקים בידו, בשליטתו, אלא אם יוכיח שלא ידע על האסיפה ולא סייע לה בחשאי או שהאמין בתום לבב כי האסיפה לא היתה אסיפה של התאחדות בלתי מורת, או

(ו) נמצא באחיזתו, במשמרו או בשליטתו של ספר, חשבון, כתב עת, עלון יד, כרזה, עיתון או תעודה אחרת כל שהם, או קרנות, סמלים או רכוש כל שהם, השייכים להתאחדות בלתי מותרת, או מתייחסים אליה או מוצאים על ידה, או לטובתה, או שהם מיומרים להיות שייכים להתאחדות בלתי מותרת, או מתייחסים אליה או מוצאים על ידה או לטובתה, או

(ז) כותב או – בדרך אחרת – מכין או מייצר, מדפיס, כותב במכונת כתיבה או מעתיק באופן אחר, מפרסם, מציג, מוכר או מציג למכירה, מפיץ, מעביר או מטפל בידיו ביודעים, בכל דבר הנזכר בפסקה (1), או

(ח) גובה, מקבל, דורש או תובע תרומה או תמיכה להתאחדות בלתי מותרת או מתוך אמתלה שאלה נועדו להתאחדות בלתי מותרת, או

(ט) פועל מטעם התאחדות בלתי מותרת או כנציגה, בכתיבה, במלים, בסימנים או בפעלים או בייצוג אחרים, במישרין או בעקיפין, בין שהדבר יסתבר כלמד מעניינו, ובין מתוך העלאה על הדעת או לימוד דבר מתוך דבר או בדרך אחרת, או

(י) בא במגע, או יש לו קשר כל שהוא, עם חבר כל שהוא מחברי הארגונים או הקבוצות הנודעים בשם

I הארגון הצבאי הלאומי

II לוחמי חירות ישראל

במטרה לפרסם, או בכל אופן שהוא להודיע לציבור את מטרותיהם, תכליותיהם, מגמותיהם, או כוונותיהם של אותם ארגונים או קבוצות, יהיה צפוי להיות נשפט באופן תכוף בבית-משפט שלום או בבית-משפט מחוזי, וכן

(א) אם נשפט באופן תכוף בבית-משפט שלום יהיה צפוי, משיתחייב בדין, למאסר של שנה אחת או לקנס של מאה פונט או לאותם מאסר וקנס כאחד;

(ב) אם נשפט באופן תכוף בבית-משפט מחוזי, יהיה צפוי, משיתחייב בדין, למאסר של עשר שנים או לקנס של אלף פונט או לאותם מאסר וקנס כאחד.

(3) בתקנה הזאת כולל המונח "תעודה" כל דבר שהוא רשומה של, או שבו נרשם, כל דבר, בין האותיות, ובין בספרות בתווים, או בתמונות או בתיאור אחר, או ביותר באחד מן האמצעים ההם.

חלק ח' – צנזורה

פירוש..

(תיקון: 1947)

86. בחלק זה: -

"דפוס" כולל ליתוגראפיה, כתיבה במכונת-כתיבה, צילום וכל דרכים אחרות של תיאור והעתקה של מלים, ספרות, סימנים, תמונות, מפות, ציורים, אילוסטרציות וחומר אחר כיוצא באלה;

"חבילת דואר" מובנה מכתב, גלוייה, גלוייה לתשובה, עיתון, חבילת דפוס, חבילה או צרור של דגם או דוגמה, וכל חבילה או חפץ הניתנים להעברה בדואר, וכוללת טלגראמה;

"טלגרמה" מובנה כל דבר, שרשומה עליו בשורה או הודעה אחרת שהועברה או שהיא מכוונת להעברה, במכשיר כל שהוא להעברת בשורות או הודעות אחרות באמצעות אותות חשמליים;

"עיתון" פירושו כל פרסום המכיל חדשות, ידיעות, דינים וחשבונות על מה שאירע או על הערות, ציונים או פירושים הנוגעים באותם חדשות, ידיעות או מאורעות, או בכל דבר אחר שלציבור עניין בו, שנדפסו בלשון כל שהיא ונתפרסמו בפלשתינה (א"י) לשם ממכר או הפצה בחינם בפרק זמן ריגולאריים או אי-ריגולאיים, ואולם אינו כולל כל פרסום שנתפרסם בידי ממשלת פלשתינה (א"י) או למענה;

"פקיד מורשה" מובנו כל פקיד-מכס, פקיד עליה, פקיד בשירות הדואר, שוטר, חבר לחילות הוד רוממותו, או כל אדם שהרשהו על כך הצנזור;

"פרסום" מובנו כל עיתון, כתב-עת, הקובץ או ספר וכל תעודה שנתפרסמה או שהם מכוונים לפרסום, ויהיה מקובל כי תעודה מכוונת לפרסום אלא-אם יוכח היפוכו של דבר;

"פרסום בלתי מותר" מובנו כל פרסום, שביחס אליו עומד בתקפו צו לפי תקנה 88, וכל פרסום המכיל כל עניין שביחס אליו עומד בתוקף צו לפי תקנה 87, וכל טופס או חלק מעיתון או של כל הוצאה או גליון שלו, שנדפס או נתפרסם מתוך הפרת תקנה 94, או המכיל חומר שאינו ממלא אחר תקנה 95, וכל תעודה, שנדפסה או נתפרסמה מתוך הפרת תקנה 96, וכל פרסום המכיל חומר שלא הוגש לצנזורה, כנדרש בצו לפי תקנה 97;

"פרסם" כולל להפיץ, לפזר, למסור, להודיע או לעשות מצוי לכל בן אדם או בני-אדם;

"צנזור" פירושו כל אדם שמינה אותו הנציב העליון לכך בכתב;

"תצלום" כולל כל לוח-צילום, סרט צילום, או חפץ אחר שהוכשר להיות רגיש לאור, שעורטל או פועל באופן אחר, כדי שירשום ידיעות, בין שפותח ובין שלא פותח.

איסור פרסום על-ידי הצנזור

(תיקון: 1947)

87. (1) הצנזור רשאי לאסור בצו בדרך כלל או במיוחד לפרסם חומר שפרסומו היה עשוי או עלול להיות עשוי, לפגוע – לדעתו בהגנה של פלשתינה (א"י) או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי.

(2) כל אדם המפרסם חומר כל שהוא מתוך הפרת צו לפי התקנה הזאת, ובעליו ועורכו של כל פרסום שבו מתפרסם, והאדם שכתב, הדפיס, צייר או שרטט את החומר ייאשמו בעבירה על התקנות האלה.

פרסומים אסורים

88. (1) הצנזור רשאי לאסור בצו להעיל או להפיק, או להדפיס או לפרסם, כל פרסום (ויהיו רואים את האיסור כאילו הוא חל על כל העתק או חלק של אותו פרסום או כל הוצאה או גליון שלו). שהעלתו או הפקתו, הדפסתו או פרסומו היו, או עלולים להיות להיעשות, פוגעים לדעתו בהגנתה של פלשתינה (א"י), בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי.

(2) כל אדם, המפר צו לפי התקנה הזאת, ובעליו ועורכו של פרסם שביחס אליו אירעה ההפרה, וכל אדם, שנמצא באחיזתו או בשליטתו או במקומות שהוא מחזיק בהם כל פרסום, שנאסר לפי התקנה הזאת או שהוא שולח בדואר, מוסר או מקבל כל פרסום כזה, יאשם בעבירה על התקנות האלה, אלא אם מן ההוגן הוא לנקותו מאשמה לדעת בית המשפט.

כוח ככלי לבחינה וכו'

(תיקון: 1945)

89. כוחו של הצנזור יהיה יפה לעצור, לפתח ולבחון, או להורות שייעצרו, ייפתחו וייבחנו –

(א) כל חבילות דואר, וכן

(ב) כל דברי דפוס או כתב, וכל חבילות, חפצים ודברים, הכפופים לבחינתן של רשויות-המכס, העלולים להכיל כל דבר דפוס או כתב, ולמנוע ממסירה או להשמיד כל חבילת-דואר או כל דבר דפוס או כתב המכיל כל דבר שבו סובר הצנזור כי הוא פוגע, או עלול להיות או להיעשות פוגע, בהגנתה של פלשתינה (א"י) או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי; ולצנזור, וכל פקיד מורשה הפועל יד ביד אתו, מתוך סדור כללי או מיוחד, יהיו נודעים כל אותם כוחות שיהיו נחוצים או נאותים כדי לבצע כל אותם אמצעים.

בחינה וכו' של חבילות דואר

90. (1) כל פקיד שהורשה על כך בידי מנהל הדואר הכללי או בשמו, - בין בדרך כלל ובין במיוחד – רשאי לדרוש משולח של חבילות-דואר, בשעת מסירות החבילה למשרד הדואר, לערטל את תכולת החבילה בפני אותו פקיד, ולאחר שנבדקה תכולתה – לסגור את החבילה בנוכחותו של אותו פקיד, ולמסרה מיד לידי אותו פקיד.

(2) כל אדם המפר כל דרישה כזאת ייאשם בעבירה על התקנות האלה, ונוסף על כך רשאי הפקיד לסרב מלקבל את חבילת הדואר למשלוח בדואר.

(3) מנהל הדואר הכללי, או כל פקיד שהורשה על כך בידו או בשמו, בין בדרך כלל ובין במיוחד, רשאי להורות שלא תקובל חבילת דואר למשלוח בדואר אם סבורים הם כי קבלת החבילה עלולה לסכן חיים או רכוש.

צמצומים במשלוחם ובהפצתם של חפצים מסויימים

91. (1) הנציב העליון, או כל אדם שלו העביר הנציב העליון – לפי תקנת משנה (3) – תפקיד מתפקידיו לפי התקנה הזאת, רשאים לקבוע בצו כי לא תישלחנה בדואר חבילות דואר מאותו תיאור כל שהוא, העשוי להיות נקוב בצו, מפלשתינה (א"י) לכל מחוז – חפץ שמחוץ לפלשתינה (א"י) או לא תימסרנה בפלשתינה (א"י) מקום שחבילות דואר כאלה מתקבלות בפלשתינה (א"י) אלא בהתאם לצו, ובמיוחד יכול כל צו כזה להורות – בדבר סוג חבילות דואר כל שהוא – ואולם מבלי לפגוע בכללות קביעותיה הקודמות של הספקה הזאת – ששום חבילת דואר של הסוג ההוא לא תישלח או תימסר כנ"ל, אלא מתוך הרשאה של תעודת היתר, שתיערך בידי אותם רשות או אדם, העשויים להיות נקובים בצו, ובהתאם לתנאיה.

(2) הנציב העליון, או כל אדם שלו העביר הנציב העליון – לפי תקנה משנה (3) תפקיד מתפקידיו לפי התקנה הזאת, רשאים לקבוע קביעה בצו, כדי להבטיח כי – מתוך כפיפות לכל פיטורים העשויים להיקבע בצו, ופרט למקרים שבהתאם לאותם תנאים העשויים להיככלל בו – לא יישלחו שום תעודה, דמות, תמונות, תצלום או חפץץ אחר כל שהוא, שיש בהם רישום ידיעה, ולא יובלו מפלשתינה (א"י) שלא בדואר, או לא יובלו לתוך פלשתינה (א"י) שלא בדואר ובלי לפגוע בקביעותיה הקודמות של הפסקה הזאת – יכול אותו צו: -

(א) להיות נעשה על כל אדם חפצים הנ"ל או על מין או סוג מביניהם;

(ב) להורות, ביחס לכל החפצים הנדונים או מקצתם, ששום חפץ כזה ושום חבילה העשוייה להכיל חפץ כזה לא תשלח ולא תובל כנ"ל, ולא תימסר למשלוח ולהובלה כנ"ל, באופן אחר לא מכוח הרשאתה, ובהתאם לתנאים, של תעודת היתר, שהעניקו אותם רשות או אדם, העשויים להיות נקובים בצו.

(3) הנציב העליון רשאי להעביר – כדי אותו היקף ומתוך כפיפות לאותם צמצומים שהוא רואה אותם נאותים – את כל הכוחות שבידו, או כל אחד מהם, לפי תקנות משנה (1) ו-(2) לאדם או לסוג של בני-אדם כל שהם שיהיו נקובים באותה העבירה.

(4) לא יהיה באחיזת אדם כל שהוא שום חפץ, כדי לשלחו או להובילו מתוך הפרת צו שניתן לפי התקנה הזאת.

(4) כל אדם המפר את התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

צנזורה בנוסעים

92. (1) כל אדם, העומד לעזוב – בהזדמנות כל שהיא – את פלשתינה (א"י) או בא לפלשתינה (א"י) (אדם זה ייקרא להלן בפסקה זאת "נוסע") אם דרש ממנו פקיד מורשה בהזדמנות ההיא לעשות כן –

(א) יצהיר אם יש או אין אותו כל חפץ בגינו עומד בתוקפו צו לפי תקנת משנה (2) של תקנה 91.

(ב) יראה כל חפץ כנ"ל שאתו, והפקיד המורשה, או כל אדם הפועל לפי הוראותיו, רשאים לבחון כל חפץ שעם הנוסע או לחפש בו, כדי לברר אם הוא מוביל או אם מצוי באחיזתו כל חפץ כזה, שעליו חל אותו צו הנ"ל, ואם יש לפקיד המורשה טעם מסתבר לחשוד על גופו של הנוסע מצוי חפץ כזה, שעליו חל אותו צו הנ"ל, יהיה רשאי לחפש אותו, ולתפוס כל חפץ שהוראה כנ"ל או נמצא במשך אותם בחינה או חיפוש כנ"ל, בתנאי שלא תיחפש כל נקבה בהמשך לתקנה הזאת אלא בידי נקבה.

(ג) מקום שאדם כל שהוא עומד לעזוב את פלשתינה (א"י) או בא לפלשתינה (א"י) בכלי רכב או אמצעי הובלה אחר כל שהם, או בספינה או אווירון כל שהם, או בלוויתם, יהיו כל פקיד מורשה, או כל אדם הפועל לפי הוראותיו, רשאים להיכנס לתוך כלי-הרכב או אמצעי ההובלה האחר או לספינה או לאווירון כדי להשתמש בכוחות שהוענקו להם לפי תקנה משנה (1) וכן רשאים הם לבחון או לחפש את כלי הרכב או אמצעי ההובלה האחרים או הספינה או האווירון כדי לברר אם נמצא בהם חפץ כל שהוא, שבגינו עומד בתקפו צו לפי תקנת משנה (2) של תקנה 91.

(ד) מקום כל שהוא בפלשתינה (א"י), שבו נמצא אדם כל שהוא בהזדמנות כל שהיא בנסיבות שבהן מסתבר להניח כי בהזדמנות זו בא בדברים או הוא מתכוון לבוא בדברים – במקום ההוא – עם אדם העומד לעזוב את פלשתינה (א"י), או בא לארץ, תחולנה אז קביעותיה של תקנת-משנה (1) על האדם שנמצא בכך, בדרך שהן חלות על אדם העומד לעזוב את פלשתינה (א"י) בשעה שנמצאה כנ"ל.

בחינת משלוחים

93. (1) עומד בתקפו צו כל שהוא לפי תקנת-משנה (2) של תקנה 91 רשאים כל פקיד מורשה או כל אדם הפועל לפי הוראותיו לבחון או לחפש כל חפצים המשולחים מפלשתינה (א"י) למחוז חפץ שמחוץ לפלשתינה (א"י) או ממקום שמחוץ לפלשתינה (א"י) למחוז בפלשתינה (א"י) כדי לברר אם נשלח או מובל כל חפץ שעליו חל אותו צו ורשאים הם לתפוס כל חפץ תוך כדי אותם בחינה או חיפוש, כל זמן שהוא חפץ שיש לפקיד המורשה מטעם מסתבר לחשוב בו שהוא חפץ, שעליו חל הצו הנ"ל.

(2) כל פקיד מורשה, או כל אדם הפועל לפי הוראותיו, רשאי להיכנס לכל כלי-רכב או אמצעי הובלה אחר או לרדת בכל ספינה או אווירון לשם שימוש בכוחות, שהוענקו להם בתקנת משנה (1) לכל חפצים שבתוך כלי-רכב או אמצעי הובלה אחר, או עליהם או שבספינה או באווירון.

תעודת היתר לעיתונים

94. (1) לא יידפס או לא יצא לאור שום עתון אלא אם ישיג בעליו תעודת היתר חתומה בידי מושל המחוז, שבו נדפס או יידפס העתון.

(2) מושל המחוז רשאי – ככל אשר יישר בעיניו ומבלי לתת טעם כל שהוא לדבר להעניק או לסרב מלהעניק כל תעודה, היתר כזאת, והוא רשאי לצרף תנאים והוא רשאי בכל זמן להתלות או להפקיע כל תעודת היתר כזאת או לשנות או למחוק כל תנאים שצורפו לתעודת ההיתר או לצרף אליה תנאים חדשים.

(3) כל אדם המפר את התקנה הזאת או את תנאיה של כל תעודת – היתר שניתנה לפיה, ובעליו ועורכו של העיתון, שביחס אליו נעשתה ההפרה יאשמו בעבירה על התקנות האלה.

הודעות רשמיות

95. (1) בלי לפגע בקביעותיו של סעיף 10 מפקודת העיתונות מקום שרוצים לפרסם בעיתון כל שהוא כל חומר הכלול בהודעה רשמית כל שהיא, שהוציאה לידיעת הרבים פקיד המודיעין, וההודעה אינה מתפרסמת כלשונה וככתבה, יכיל החומר המתפרסם את כל העובדות העיקריות שנאמרו בהודעה.

(2) הופרו קביעותיה של התקנה הזאת, יאשמו העורך, המדפיס והמו"ל של העיתון – כל אחד ואחד – בעבירה על התקנות האלה.

מאמר פוליטי

96. (1) לא יידפסו ולא יפורסמו בפלשתינה (א"י) שום הודעה, אילוסטראציה, כרזה, מודעה, כרוז, חוברת או תעודה אחרת הדומה לאלה (בין בצורת מאמר ובין בצורת עובדות או באופן אחר), המכילים חומר שנודעת לו משמעות מדינית, אלא אם הושגה תחילה תעודת היתר חתומה בידי מושל של מחוז, שבו מתכוונים לבצע אותם הדפסה או פירסום: בתנאי שהתקנה הזאת לא תחול על כל חומר הכלול בעיתון, שבגינו עומדת בתקפה תעודת היתר לפי תקנה 94.

(2) אדם המפר את התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

כוח לדרוש הגשת חומר לצנזורה לפני פרסומו

97. (1) הצנזור רשאי לדרוש בצו מבעליו, מעורכו, ממדפיסו או ממוציאו לאור של פרסום כל שהוא, או מבעליו או מנהלו של בית-דפוס או עסק של דפוס, או ממחברו של כל חומר, או מכל אדם העומד להדפיס או לפרסם כל חומר, שיגיש לצנזור לפני ההדפסה או הפרסום כל חומר שנועד להדפסה או להוצאה לאור.

(2) כל צו כזה עשוי להינתן בין בדרך כלל ובין בדבר נושא מיוחד או לסוג של נושאים ובמקרה של פרסום המתפרסם לעתים קבועות או בלתי-קבועות הוא עשוי להינתן על כל הוצאה מיודת או סוג של הוצאות במשך תקופה נקובה.

(3) כל אדם המפר צו לפי התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

עניינים שבצנזורה לא יגלו

98. (1) מדפיסו או מוציאו לאור של כל פרסום לא ידפיס ולא יפרסם ללא רשות בכתב מאת צנזור.

(א) כל הרצאת דברים המציינת, או שניתן ללמוד מעניינת, כי נעשו שינוי, הוספה או השמטה כל שהם בפקודת הצנזור בחומר כל שהוא שהוגש לו;

(ב) כל חומר, שהוגש לצנזור באופן שיהיה בו כדי להראותו להעלות על הדעת כי נעשו שינוי, הוספה או השמטה כל שהם בפקודת הצנזור.

(ג) כל הרצאת דברים המציינת שנאסר פרסומו של אותו חומר כזה.

(2) כל אדם, המפר את התקנה הזאת, ובעליו ועורכו של הפרסום הנדון ייאשמו בעבירה על התקנות האלה.

תפיסה וכו'

99. בלי לפגוע בכל קביעה אחרת של התקנות האלה רשאי הצנזור
– בצו –

(א) להורות כי ישמטו לטובת ממשלת פלשתינה (א"י) כל מכונת-דפוס או כלי או מכשיר אחרים, ששימשו בהדפסת

פרסום בלתי-מותר כל שהוא, ולאחר מכן יהיה כל שוטר רשאי לתפוס אותם מכונת-כפוס, כלי או מכשיר, או

(ב) לאסור, למשך אותה תקופה תהיה עשויה להינקב בצו -

I על כל אדם שהוא להפעיל מכונת דפוס, כלי או מכשיר ששימש כנ"ל

II על בעליהם של מכונת דפוס, כלי או מכשיר ששימשו כנ"ל להפעיל את מכונת הדפוס, הכלי או המכשיר הזה, או כל מכונת דפוס, כלי או מכשיר שנועדו להדפסה.

(2) כל אדם, המפר צו כל שהוא שניתן לפי פסקה (2) של תקנת משנה (1) ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

Action against printing presses, etc., responsible for contraventions

100.

חיפוש וכו'

101. יש לו לצנזור טעם לחשוד שמקום כל שהוא משמש לתכלית הדפסתו או פרסומו של כל חומר מתוך הפרת החלק הזה או צו שיתן לפיו, או לתכלית הדפסתו או פרסומו של כל חומר שפרסומו פוגע או עלול להיות או להיעשות פוגע, בהגנתה של פלשתינה (א"י) או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי, או שמצויים במקום כל שהוא מכונת דפוס, כלי או מכשיר הצפויים לשמט לפי תקנה 100, יהיה רשאי להרשות – בצו שבכתב – כל שוטר שדרגתו אינה נמוכה מדרגת אינספקטור להיכנס ולחפש באותו מקום, ולאחר מכן יהיו שוטר שדרגתו אינה נמוכה מדרגת אינספקטור, וכל אדם הפועל לפי הוראותיו רשאים להכנס אל המקום ולחפש בו בכל זמן, ואם יש צורך בכך בכוח-הזרוע; וגם כל אדם, בעל חיים, כלי רכב או דבר אחר נמצאו בו, וכל אדם, בעל חיים, כלי רכב או דבר אחר, היוצאים מן המקום (בתנאי שרק נקבה תחפש בנקבה) והיו רשאים לתפוס ולהחזיק במשמר כל פרסום בלתי מותר, וכל פרסום המכיל חומר שפרסומו פוגע, או עלול להיות או להיעשות פוגע, בהגנתה של פלשתינה (א"י) – או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי או בדיכויים של התקוממות, מרד או מהומה, וכל מכונת-דפוס, מכשיר או כלי שהשוטר חושש בהם כי שימשו להדפסת כל פרסום כזה, וכל מכונת-דפוס, מכשיר או כלי, הצפויים לשמט לפי תקנה 100; בתנאי שלא ישמשו כל מכונת-דפוס, מכשיר או כלי, שנתפסו כנ"ל (אם לא אותם שהם כבר צפויים לשמט לפי תקנה 100), אלא לפי צו הצנזור.

חלק ט' – עלייה

ביאור מס' 5 לשנת 1941

(תיקון: 1945, 1946)

102. החלק הזה של התקנות האלה יהיה נקרא ומתבאר כאחד עם פקודת העלייה, 1941, הקרוייה להלן "הפקודה העיקרית".

סעיף 3 של הפקודה העיקרית מתוקן

(תיקון: 1945, 1946)

103. סעיף 3 של הפקודה העיקרית מתוקן מתוך החלפת המלים "אנייה, אווירון או רכבת", כל מקום שהן מצוינות בו, במלים "אנייה, אווירון, כלי-רכב או רכבת".

סעיף 4 של הפקודה העיקרית מתוקן

(תיקון: 1945, 1946)

104. סעיף 4 של הפקודה העיקרית מתוקן בזה בהחלפת פסקה (ב) של סעיף קטן (1) שבו בפסקה הבאה: -

" (ב) קצינים וחברים לחברי (חי"ת סגולה; בי"ת שוואית) אניותיו או אווירוניו של הוד רוממותו, או אניותיה או אווירוניה של כל מעצמה-ידידה להוד רוממותו;"

סעיף 5 של הפקודה העיקרית מתוקן

(תיקון: 1945, 1946)

105. סעיף 5 של הפקודה העיקרית מתוקן בזה מתוך הכנסת הפסקה הבאה בסעיף-קטן (1) מיד לאחר פסקה (ו): -

סעיף 10 של הפקודה העיקרית מתוקן

(תיקון: 1945, 1946)

106. סעיף 10 של הפקודה העיקרית מתוקן בזה מתוך מחיקת המלים "במשמר ככל אשר יורה הנציב העליון בצו" מסעיף-קטן (8) שבו, ומתוך החלפתן במלים: -

"משמר באותו אופן, שיהיו הנציב העליון או פקיד אחר, הנותן את צו-הגירוש, עשויים להורותו בצו".

סעיף 12 של הפקודה העיקרית מתוקן

(תיקון: 1945, 1946)

107. סעיף 12 של הפקודה העיקרית מתוקן בזה –

(א) במחיקת הפסקה השנייה שבסעיף-קטן (2) שבו והחלפתה בפסקה הבאה: -

"על הנאשם תהיה החובה להוכיח כי היה אזרח פלשתינה (א"י) או תושב קבוע או שמילא אחרי דרישותיהן של הפסקות (ז) או (ח) של סעיף-קטן (1) מסעיף 5, כל אימת שתתעורר אחת הטענות האלה בתביעה על עבירה או על נסיון לעבור עבירה לפי פסיקה (א) של הסעיף –הקטן הזה או לפי הפסקה ההיא כשהיא נקראת כאחת עם סעיף 15. על הנאשם תהיה החובה להוכיח כי הוא נמצא בהיתר בפלשתינה (א"י) בכל תביעה לפי פסקה (ב) של הסעיף הזה";

(ב) בהחלפת הפסקאות (I) עד (IV) של סעיף-קטן (3) בפסקאות הבאות: -

(I) לצרכיו של הסעיף-הקטן הזה –

(א) אדם מחזק ידי עוברי עבירה, אם הוא מסייע, יועץ או משיג את עשיית העבירה, בין שהאדם אשר חוזקו ידיו עובר למעשה את העבירה, ובין שאינו עובר, או אינו יכול מבחינת החוק לעבור, אותה.

(ב) בלי לפגוע בקביעותיה של הפקודה הזאת בדבר חיזוק ידיים למעשה, יהיו רואים את רב-החובל, הבעל והסוכן של אנייה ואת המפקד, הבעל והסוכן של אווירון, כולם, כאילו חיזקו – בהגירה שלא בהיתר – ידי כל אדם (הקרוי להלן "האדם ההוא"), שהוכח בו כי נמצא באנייה או באווירון בפלשתינה (א"י) או בתחום מימי-חופיה, בין שהאדם ההוא או האנייה או האווירון באו שמה מרצונם או שלא מרצונם, אלא אם יוכח –

(1) שהאדם ההוא לא נכנס או ניסה להיכנס לפלשתינה (א"י), ולא התכוון לעשות כן, או

(2) שהאדם ההוא היה אזרח פלשתינה (א"י) או תושב קבוע וכאדם כזה לא נדרש ממנו למלא אחר דרישותיהן של הפסקות (ז) או (ח) של סעיף-קטן (1) מסעיף 5, או שמילא בעצם אחר אותן דרישות, או

(3) שנינקטו כל אמצעי הזהירות המעשיים, לרבות בדיקת ניירותיו, כדי להבטיח שמילא האדם ההוא אחר הפסקות (ז) או (ח) הנ"ל, ושהנאשם האמין בתום לבב כי האדם ההוא מילא אחר הדרישות כנ"ל, או

(4) שניקטו כל אמצעי הזהירות המעשיים כדי למנוע את נוכחותם של בני אדם בלתי-ידועים באנייה או באווירון, ושהנאשם לא ידע על נוכחותו של האדם ההוא באנייה או באווירון;

(II) כל אדם, המחזק ידי כל אדם אחר בהפרה כל-שהיא, או בנסיון הפרה של הפקודה הזאת או של כל צו או כלל שניתנו מכוח תקפה, או הנותן מקלט לכל אדם, שהוא יודע בו או שיש לו טעם לסבור בו שהפר או שניסה להפר את הפקודה הזאת או כל צו או כלל שהותקנו מכוח תקפה, וכל רב-חובל, בעל או סוכן של אנייה או מפקד, בעל או סוכן של אווירון, שרואים אותם לצרכיו של הסעיף-הקטן הזה כאילו חיזקו ידי כל עולה שלא בהיתר, יאשמו בעבירה, ואפשר יהיה לשפטם באופן תכוף בבית-משפט מחוזי, ויהיו צפויים – משיתחייבו בדין – לקנס של אלף פונט או למאסר של שמונה שנים או לאותם קנס ומאסר כאחד. יהיה מותר להאשים כבעבירה נפרדת על חיזוק ידיו של כל אחד מהרבה בני-אדם שחוזקו ידיהם, או על חיזוק ידיה של עלייה שלא בהיתר של כל אחד מכמה בני אדם, או לכלול בהאשמה אחת חיזוק ידיהם של יותר מאדם אחד או חיזוק ידיה של עלייה שלא-בהיתר של יותר מאדם אחד, בנקיבת מספרם של בני-אדם שחוזקו ידיהם או בלעדיה. בכל תביעה על חיזוק ידיים לפי הפסקה הזאת תהיה החובה על הנאשם להוכיח כי האדם שחוזקו ידיו היה אזרח פלשתינה (א"י) או תושב קבוע, וכאדם כזה לא נדרש למלא אחר דרישותיהן של הפסקאות (ז) או (ח) מסעיף קטן (1).

(III) משתמשים בכל אנייה, בידיעתם של רב-החובל, הבעל או הסוכן, או בכל אווירון בידיעתם של המפקד, הבעל או הסוכן, או בכל כלי-רכב או בכל אמצעי הובלה אחר, בידיעתם של בעליו או של האדם הממונה עליו, בכל הפרה או נסיון הפרה של הפקודה הזאת או של כל צו או כלל שהותקנו מכוח תקפה או בחיזוק ידיים לכל הפרה או נסיון הפרה של הקודה הזאת או של כל צו או כלל שהותקנו מכוח תקפה, או למתן מקלט לכל אדם, שיש טעם לסבור בו כי הפר או ניסה להפר את הפקודה הזאת או כל צו או כלל שניתנו מכוח תקפה, או אם הוכח באדם כל-שהוא שנמצא באנייה או באווירון בנסיבות שבהן רואים את רב-החובל, הבעל או הסוכן של האנייה, או את המפקד, הבעל או הסוכן של האווירון שחיזקו את ידי עלייתו של האדם ההוא שלא-בהיתר, כי אז -

(א) ישמטו האנייה, האווירון, כלי-הרכב או אמצעי ההובלה האחר, הכול לפי הענין, לטובת ממשלת פלשתינה (א"י), פרט למקרים שנקבעו להלן;

(ב) אם נקבעו - בתביעה פלילית כל-שהיא – כדי הנחת דעתו של בית המשפט עובדות העושות כל אנייה, אווירון, כלי-רכב או אמצעי הובלה אחר שמוטים לטובת הממשלה, רשאי בית-המשפט לקיים בצו אותו שמט, ואותו צו יהיה – להוציא מה שנקבע בפסקה (ה) – מכריע בדבר אותו שמט;

(ג) בהיעדר צו של בית-משפט פלילי, המקיים שמט כנ"ל, השמט יכול להיות מקויים בצו של בית-משפט מחוזי, לאחר בקשה – בדרך הזמנה – שיגישוה היועץ המשפטי או בא-כוחו, ואותה בקשה תהיה נמסרת לרב-החובל, לבעל או לסוכן האנייה, או למפקד, לבעל או לסוכן של האווירון, או לבעליהם של כלי-הרכב או של אמצעי-ההובלה האחר, או לאדם הממונה עליהם, הכל לפי העניין, או שתהיה נמסרת מתוך שיחברו העתק שלה אל האנייה, האווירון, כלי הרכב או אמצעי ההובלה האחר; ולבעליהם של האנייה, האווירון, כלי הרכב או אמצעי-ההובלה האחר תהיה הזכות להביא טעם כנגד מתן-הצו;

(ד) במקרה של אנייה העולה על אלף טונות של נפח רשום, לא תהיה נפקות לשמט עד שיקויים בצו של בית משפט כנ"ל, במקריהם של כל אנייה אחרת או אווירון, כלי-רכב או אמצעי הובלה אחר תהיה נפקות נודעת לשמט ללא אותו קיום, ואולם הוא יהיה כפוף לכל הכרעה של בית-המשפט, המסרבת לקיים את השמט;

סעיפים 13 ו-14 של הפקודה העיקרית מופקעים ומוחלפים

(תיקון: 1946)

107א. סעיפים 13 ו-14 של הפקודה העיקרית מופקעים בזה, ומוחלפים בסעיפים הבאים: -

כוחות ביחס לעולים באיסור

"13. (1) בסעיף זה: -

"עולה באיסור" – מובנו כל אדם בפלשתינה (א"י), אלא אם יוכח שלא יצא מעולם מפלשתינה (א"י) שנכנס בהיתר לפלשתינה (א"י) בהתאם לחוק בדבר עלייה בזמן אותה כניסה, וכל אדם שבתחום מימי חופיה של פלשתינה (א"י), בין בספינה, באווירון, במצוף ובין בדרך אחרת, בין שהוא או האנייה, האווירון או המצוף באים שמה מרצונם ובין שלא מרצונם, אלא אם הוכח שלא נכנס לפלשתינה (א"י) ולא ניסה ולא נתכוון להיכנס לפלשתינה (א"י), או שלא נאסר עליו להיכנס לפלשתינה (א"י) מתוך הפרה של הפקודה הזאת או של כל כלל או צו שניתנו מכוח תקפה;

"פקיד מורשה" מובנו כל פקיד-עלייה, כל קצין בעל כתב-מינוי בחילות הוד רוממותו או כל חבר לחילות הוד רוממותו שהורשה בדרך כלל או במיוחד בידי קצין בעל כתב-מינוי שבהם, וכל שוטר שדרגתו מפקח משטרה או למעלה ממנה, או שוטר שהורשה בדרך כלל או במיוחד בידי שוטר שבדרגה של סגן רב קצין או למעלה ממנה.

(2) כל קצין מפקד רשאי לרדוף אחר כל אנייה או אווירון - בתחום מימי חופיה של פלשתינה (א"י) – והוא סבור בהם כי הם נושאים בני אדם המתכוונים להיכנס לפלשתינה (א"י) ואם אין האנייה או האווירון נעצרים משניתן להם או על כך, או משנדרשו על כך, בין בירייה מתותח כאות ובין בדרך אחרת, יהיה רשאי להכריח אותם להיעצר מתוך ירייה בהם או מתוך שימוש באותו כוח זרוע אחר, שיראה אותו נאות.

(3) כל קצין מפקד או אדם הפועל ברשותו וכל פקיד מרשה רשאים לרדת בכל אנייה או אווירון שבפלשתינה (א"י) או שבתחום מימי חופיה, והם רשאים לחפש בהם עולים באיסור, והם רשאים לדרוש מרב-החובל או מהמפקד שיתנו כל ידיעות ויראו לבדיקה כל תעודות שבאחיזתם, הנוגעות בבני-אדם שבאנייה או באווירון.

(4) כל קצין מפקד או פקיד מורשה רשאים לדרוש מרב-חובלה של כל אנייה, או מפקדו של כל אווירון בתחום מימי חופישה של פלשתינה (א"י), כי יביאו את האנייה או את האווירון לחוף או למקום נקוב בפלשתינה (א"י), ואם יש צורך בכך רשאים הם לגרום בעצמם לכך כי יובאו האנייה או האווירון לאותם חוף או מקום בכוח-הזרוע, אם יש להם טעם לחשוד שהאנייה או האווירון צפויים לשמט או שנמצא בהם כל עולה-באיסור.

(5) כל פקיד מורשה רשאי לדרוש מן האדם הממונה על כל כלי-רכב או אמצעי הובלה אחר שיעצור, או רשאי הוא לנקוט בצעדים כדי לעצור, ורשאי הוא להיכנס לכל-מקום ובניין או מקום, ורשאי הוא לחפש בכלי-הרכב או באמצעי-ההובלה האחר, ובמקום ובבניין או במקום – מתוך שימוש בכוח-הזרוע, אם יש צורך בכך, אם יש לו טעם לסבור שמצוי בהם או עליהם כל עולה באיסור.

(6) כל קצין מפקד או פקיד מורשה רשאים לעצור כל אנייה, אווירון, כלי רכב או אמצעי הובלה אחר, שעשוי להיות לו טעם לחשוד בהם כי הם צפויים לשמט, עד שתגיע שאלת השמט לידי הכרעה.

(7) כל קצין מפקד או פקיד מורשה רשאי לתפוס כל אנייה, אווירון, כלי רכב או אמצעי הובלה אחר הצפויים לשמט, והם רשאים לעצור אותם עד אשר יתן הנציב העליון צו מה לעשות בהם.

(8) כל חבר לחילות הוד רוממותו, פקיד הגירה או שוטר רשאים לאסור – ללא כתב פקודה – ולחפש כל אדם, שיש להם טעם להיות חושדים בו כי הוא עולה באיסור או שעבר או ניסה לעבור עבירה על הפקודה הזאת, או על כל כלל או צו שהותקנו מכח תקפה.

(9) כל רב-חובל של אנייה, מפקד של אווירון או אדם הממונה על כלי-רכב או על אמצעי-הובלה אחר יאשמו בעבירה על הפקודה הזאת, אם יחדלו מלמלא אחר כל דרישה שנדרשה מהם בהיתר לפי הסעיף הזה, ואפשר לשפטם עליה באופן תכוף בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי, וכן -

(א) אם נשפטו באופן תכוף בבית משפט שלום – יהיו צפויים – משיתחייבו בדין – למאסר של שנה אחת או לקנס של מאה פונט, או לאותם מאסר וקנס כאחד.

(ב) אם נשפטו באופן תכוף בבית משפט מחוזי – יהיו צפויים – משיתחייבו בדין – למאסר של שלוש שנים או לקנס של אלף פונט, או לאותם מאסר וקנס כאחד.

(10) כל אדם שהורשה בסעיף זה לערוך חיפוש, רשאי לתפוס ולעצור כל חפץ, תעודה או דבר, שעשוי להיות לו טעם לסבור בהם כי הם משמשים ראייה לכך שאדם כל שהוא הנהו עולה באיסור.

(11) הנציב העליון או כל אדם שהרשהו על כך, בין בדרך-כלל ובין במיוחד, רשאים להורות בצו כי ייעצר כל עולה באיסור, והם רשאים לנקוב בצו – מזמן לזמן – את המקום והאופן של המעצר, וכל זמן שיהיה עצור כן יהיה העולה באיסור במשמר שבהיתר.

14. (1) כל הרצאת-דברים על עובדות, הכלולה בכל איגרת רשמית מאת מזכיר-מדינה או ציר – או שגריר בריטיים אל הנציב העליון, תהיה מתקבלת בכל בתי-משפט בכל משא-ומתן משפטי, לפי הפקודה הזאת או לפי כל כלל או צו שהותקנו מכוח תקפה, כעדות או כראייה לעובדות שתורצו כן.

(2) כל איגרת שאישר אותה המזכיר הרשאי בחתימת ידו כי היא איגרת רשמית מאת מזכיר-מדינה או ציר או שגריר בריטיים יהו רואים אותה כך, וכל תעודה-אישור כזאת המיומרת להיות חתומה בידי המזכיר הראשי, יכולה להיות מובאת כראייה ללא הוכחת אותה חתימה.

(3) למרות כל חוק או ככל-נוהג (ה"א פתוחה) על היפוכו של דבר תהיה כל הצהרה, שהשיגה כל פקיד מתוך שימוש בכוחותיו לפי הפקודה הזאת או לפי כל כלל או צו שהותקנו מכוח תקפה, או לפי כל חוק אחר, מתקבלת כעדות או כראייה בכל משא-ומתן משפטי לפי הפקודה הזאת או לפי כל כלל או צו שהותקנו מכוח תקפה".

סעיף חדש 13א של הפקודה העיקרית

(תיקון: 1946)

107ב. סעיף חדש 13א יוכנס בפקודה העיקרית בין סעיף 13 לסעיף 14 שבה, כלהלן: -

קביעות בדבר שפיטות תכופות על-ידי בתי-משפט מחוזיים

"13א.

(1) מקום שבזמן כל-שהוא מתייצב או מובא בפני שופט שלום אדם כל שהוא, הנאשם כי עבר עבירה על הפקודה הזאת, (עבירה) שבה נאמר בפקודה הזאת כי עליה עשויים להישפט באופן תכוף בבית-משפט מחוזי, יעביר שופט שלום – אם יידרש על כך על ידי היועץ המשפטי או בא-כוחו או בשמם – את העניין לשפיטה תכופה בבית המשפט המחוזי; אם נמצא הנאשם במשמר או בערבות, ישחררנו בערבות או יניחו במשמר (ככל אשר יהיה שופט השלום עשוי להורות), כדי שיתייצב לפני בית המשפט המחוזי. כדי להסיר ספק מצהירים בזה כי לצרכי הסעיף הזה יהיה מובנו של הביטוי "הפקודה הזאת" – הפקודה הזאת, כפי שתתוקן מזמן לזמן, בין בפקודה ובין בתקנה שתתוקן מכוח תקפו של דבר מלך כל שהוא של הוד רוממותו במועצה, או באופן אחר.

(2) הועבר עניין לשפיטה תכופה בבית-משפט מחוזי, רשאי היועץ המשפטי או בא-כוחו או שוטר כל-שהוא לתייק בבית-המשפט המחוזי האשמה בכתב, שתהיה חתומה בידו.

(3) קביעותיה של פקודת שיפוט בתי-משפט השלום, 1939 (או פקודה כל-שהיא המתקנת או מחליפה אותה), המתייחסות אל שפיטה תכופה על עוונות בבתי-משפט מחוזיים וערעורים על כך, וקביעותיהן של תקנות בתי-המשפט המחוזיים (משפטים תכופים), 1938 (או של תקנות או כללים כל שהם המתקנים או מחליפים אותן), תהיינה עשויות לחול, במידה שהן עלולות להיות חלות, ביחס לשפיטות תכופות על עבירות (בין שהן פשיעות ובין שהן עונות) הנזכרות בסעיף הזה, כפי שהן חלות ביחס לשפיטות תכופות על עוונות בבתי-משפט מחוזיים, בהמשך לסעיפים 7 ו-9 של פקודת שיפוט בתי-משפט השלום, 1939, או קביעת-חוק כל שהיא המתקנת או מחליפה אותם".

סעיף 15 של הפקודה העיקרית מופקע ומוחלף

(תיקון: 1946)

107ג. סעיף 15 של הפקודה העיקרית מופקע בזה, ומוחלף בסעיף הבא: -

נוסעים המתכוונים לעלות לארץ

"15.

הוכח שאדם כל שהוא נמצא בתחום מימי חופיה של פלשתינה (א"י), בין באנייה, באווירון, המצוף ובין באופן אחר, ובין שהוא או האנייה, האווירון או המצוף באו שמה מרצונם ובין שלא מרצונם, יהיו רואים אותו כאילו עבר עבירה לפי סעיף קטן (2) של סעיף 12 (ותוצאות דומות תהיינה כרוכות בכך מכל הבחינות כאילו עבר אותה עבירה), אלא אם כן יוכח כי –

(א) לא נכנס לפלשתינה (א"י) ולא ניסה ולא התכוון להיכנס לפלשתינה (א"י), או

(ב) לא נאסר עליו להיכנס לפלשתינה (א"י) בכל קביעה של הפקודה הזאת או בכל כלל או צו שהותקנו מכוח תקפה, ולא נכנס לפלשתינה (א"י) ולא ניסה ולא התכוון להיכנס לפלשתינה (א"י) מתוך הפרה של הפקודה הזאת או של כל כלל או צו שהותקנו מכוח תקפה"

חלק י' – צווי צמצום, השגחת המשטרה, מעצר וגלות

מתי אפשר ליתן צווים לפי החלק הזה

108. לא יתנו הנציב העליון או מפקד צבאי צו לפי החלק הזה בגין אדם כלשהו, אלא אם כן סבורים הנציב העליון או המפקד הצבאי, הכול לפי הענין, כי נחוץ או מועיל ליתן את הצו לשם הבטחת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), קיומו של הסדר הציבורי או דיכויים של התקוממות, מרד או מהומה.

צווי צמצום

109. (1) מפקד צבאי רשאי לתת צו – בגין אדם כל שהוא – לכל התכליות הבאות או מקצתן, היינו –

(א) כדי להבטיח שהאדם ההוא לא יימצא בכל אחד מאותם השטחים בפלשתינה (א"י) שינקבו כנ"ל, אלא במידה שהורשה לו הדבר בצו, או בידי אותם רשות או אדם שיהיו עשויים להינקב בצו;

(ב) כדי לדרוש ממנו שיודיע על תנועותיו, באותו אופן, באותם זמנים ולאותם רשות או אדם שיהיו עשויים להינקב בצו;

(ג) לאסור או לצמצם את אחיזתו של האדם ההוא בכל חפצים נקובים או את שימושי בהם;

(ד) להטיל עליו אותם צמצומים שיהיו עשויים להינקב בצו בדבר העבדתו או עסקיו בדבר בואו בקשרים או בחליפו ידיעות עם בני-אדם אחרים, ובדבר פעולותיו ביחס להפצת חדשות או דעות.

(2) מפר אדם כל-שהוא, שעליו ניתן צו כנ"ל, את דברי אותו הצו, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

השגחת המשטרה

110. (1) מפקד צבאי רשאי להורות בצו שיהיה אדם כלשהוא נתון להשגחת משטרה במשך תקופה כל-שהיא שלא תעלה על שנה אחת.

(2) כל אדם, שניתן בהשגחת משטרה בצו הנ"ל, יהיה כפוף לכל הצמצומים הבאים, או מקצתם, ככל אשר יהיה המפקד הצבאי עשוי להורות, היינו -

(א) יהיה נדרש לגור בתחומיו של כל שטח בפלשתינה (א"י), שיקוב אותו המפקד הצבאי בצו;

(ב) לא יורשה להעתיק את מקום מגוריו לכל שטח אחר שבאותו מחוז משטרה עצמו בלא הרשאה בכתב של מפקח המשטרה במחוז, או לכל מחוז משטרה אחר בלא הרשאה בכתב של האינספקטור הכללי של המשטרה.

(ג) לא יעזוב את העיר, הכפר או הנפה, שבהם הוא גר, בלא הרשאה בכתב של מפקח המשטרה במחוז;

(ד) יודיע בכל זמן למפקח המשטרה במחוז, במחוז המשטרה שבו הוא גר, את הבית או את המקום שבו הוא גר;

(ה) יהיה חייב, בכל זמן שידרוש ממנו הפקיד הממונה על המשטרה בשטח שבו הוא גר, לבוא אל תחנת המשטרה הקרובה ביותר;

(ו) יישאר מאחורי דלתות ביתו למן שעה אחת לאחר שקיעת החמה ועד להנץ החמה, והמשטרה תהיה רשאית לבקר אותו במקום מושבו בכל זמן.

(3) כל שוטר או כל חבר לחילות הוד רוממותו רשאים לאסור כל אדם, שבגינו ניתן צו לפי תקנות משנה (1) ו-(2), ולהובילו לשטח שהוא צריך להיות בו.

(4) מפר אדם כלשהוא, שעליו ניתן צו כנ"ל, את דבריהם של הצו האמור או של התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

מעצר

(תיקון: 1946)

111. (1) מפקד צבאי רשאי להורות בצו כי ייעצר אדם כלשהוא באותו מקום מעצר שיהיה המפקד הצבאי עשוי לנקוב אותו בצו.

(2) מקום שניתן צו לפי התקנה הזאת על אדם, שביחס אליו עומד בתקפו צו לפי תקנה 109 או תקנה 110, יהיו רואים את הצו לפי התקנה הזאת כבא במקומו של אותו צו אחר.

(3) כל חבר לחילות הוד רוממותו, כל חבר לחיל משטרה רשאים לאסור כל אדם, שעליו נתן המפקד הצבאי צו לפי תקנה משנה (1), ולהובילו למקום המעצר שניקב באותו צו.

(4) לתכליותיה של התקנה הזאת יהיו ועד מיעץ אחד או ועדים מייעצים, שהיו מורכבים מבני-אדם שמינה אותם הנציב העליון, ובראש כל ועד כזה ישב (יו"ד צרוייה) אדם המחזיק, או שהחזיק, במשרה משפטית או שהינהו, או היה, פקיד בכיר בממשלה. תפקידיו של כל ועד כזה יהיו לעיין בכל השגה על צו כלשהוא לפי התקנה הזאת, שבגישה כהלכה לוועד האדם, שהצו נוגע אליו, ולהמליץ אליו, ולהמליץ בפני המפקד הצבאי על הצעות בקשר אל כך.

(5) כל שוטר רשאי לאסור, ללא פקודה, כל אדם, שעליו ניתן צו לפי התקנה הזאת, והוא עובר אחת מן העבירות הנקובות בתקנת משנה (7) של התקנה הזאת, ואותו אדם יהיה צפוי – משיתחייב בדינו בבית משפט שלום – למאסר של ששה חדשים או לקנס של מאה פונט או לאותם מאסר וקנס כאחד, או שיהיה הפקיד הממונה על מקום-המעצר רשאי להעניש אותו אדם בכל עונש מן העונשים הרשומים בחלק א' של התוספת השישית על תקנות בתי הסוהר, וכן -

(א) אם נענש בקנס, ייעצר – נוסף על אותו קנס – במקום – מעצר בהתאם לצו, שהוצא לפי תקנת משנה (1), או

(ב) אם נגזר עליו מאסר למשך זמן הפחות מתקופת מעצרו שלא נתמלאה, יהיה נעצר שוב – כתום אותו פרק זמן – בהתאם לצו שהוצא לפי תקנה משנה (1).

(6) נציב בתי-הסוהר רשאי לתת פקודות או הוראות בדבר הנהלתו הפנימית של, ובדבר כל ענין אחר בקשר אל כל מקום מעצר, שניקב בצו כלשהוא, שניתן לפי תקנת-משנה (1), ובדבר הדיסציפלינה של כל בני אדם העצורים בו.

(7) כל אדם, שנעצר במקום-מעצר בהתאם לקביעותיה של התקנה הזאת, העושה אחד מן הפעלים הבאים, ייאשם בעבירה על התקנות האלה, ויהיה עשוי להיענש באשר נקבע בתקנות-משנה (5); -

(א) חדל מלציית לכל צווים או הוראות, שנתנם נציב בתי הסוהר בדבר דיסציפלינה או כל ענין אחר לפי תקנת משנה (6), או מלמלא אחריהם, או אחר כל פקודה שניתנה בהיתר מכוח הרשאתן כל של פקודות או הוראות כאלה;

(ב) חדל מלציית לכל פקודה, שנתן לו הפקיד הממונה על מקום-המעצר; הפקיד הממונה על מקום-המעצר יהיה הפקיד הקשיש של בית-הסוהר הנוכח באותו מקום-מעצר בכל זמן;

(ג) משתמש בלשון חרפות או בלשון בלתי הוגנת או אינו הוגן בפעל או בתנועת גוף;

(ד) צועק או עושה רעש שלא לצורך בתחומי מקום-מעצר;

(ה) עושה מעשה מטרד במקום-מעצר;

(ו) מסרב או מזניח מלמלא אחר כל פקודה או הוראה שבהיתר, שהובאו לתשומת לבו באופן כלשהוא;

(ז) מאיים באלימות על כל אדם עצור אחר;

(ח) מתייחס בזלזול אל כל פקיד או אדם המועבדים במקום מעצר או בקשר אליו;

(ט) אוחז בחפץ כלשהוא בניגוד לפקודותיו או להוראותיו של הפקיד הממונה על מקום מעצרו;

(י) מאשים כל פקיד או כל אדם, המועבדים במקום-מעצר, בהאשמה כוזבת כלשהיא

(כ) מכה פקיד או אדם, המועבדים במקום מעצר, או משתמש באלימות כנגדם או כנגד כל אדם עצור אחר;

(ל) משתתף במעשה אלימות או אי-קבלת מרות מכל מין, או מסית אדם כלשהוא לעשות זאת;

(מ) נמלט, או קושר קשר להימלט, או מסייע לכל אדם עצור אחר להימלט ממקום-מעצרו;

(נ) מחבל במזיד כל חפץ או רכוש ממשלתי, שיש לו אפשרות לגשת אליו, או כל חלק של מקום מעצר;

(ס) מנסה לעבור עבירה כלשהיא מן העבירות הנ"ל.

(8) הכוחות המסורים למפקד צבאי בתקנה הזאת רשאי להשתמש בהם כל אדם, שהרשהו הלה – בין בדרך כלל ובין במיוחד – להשתמש באותם כוחות.

צמצום על יציאה מפלשתינה (א"י) (תיקון: 1945)

111א. הנציב העליון, או כל אדם שהרשהו בכתב הנציב העליון לשם כך באופן כללי או מיוחד, רשאים – בצו – לדרוש מאדם כלשהוא הנזכר בשמו בצו לבלי לצאת מפלשתינה (א"י) למקום ייעוד הנמצא מחוצה לה, אלא מכוחה של תעודת-היתר בכתב שהוענקה לו בידי אותם רשות או אדם, שיהיו נקובים בצו.

גלות וכו'

(תיקון: 1946, 1947)

112. (1) כוחו של הנציב העליון יהיה יפה ליתן צו בחתימת-ידו (הקרוי להלן בתקנות האלה "צו-גלות") בדבר הגליית אדם כלשהוא מפלשתינה (א"י). אדם, שבגינו ניתן צו-גלות, יישאר מחוץ לפלשתינה (א"י), כל זמן שיישאר הצו בתקפו.

(2) כוחו של הנציב העליון יהיה יפה ליתן צו בחתימת ידו (הקרוי להלן בתקנות האלה "צו-הוצאה") הדורש אדם כלשהוא הנמצא מחוץ לפלשתינה (א"י) כי יישאר מחוץ לפלשתינה (א"י) כל זמן שישאר הצו בתקפו.

(3) צו-גלות או צו-הוצאה יכולים להינתן מתוך כפיפות לאותם דברים ותנאים, שיהיה הנציב העליון עשוי לראותם ראויים.

(4) כל אדם, שבגינו ניתנו צו-גלות או צו-הוצאה, והם עומדים בתקפם, רשאים כל חבר לחילות הוד רוממותו או כל שוטר לאסרו ללא פקודת מאסר.

(5) אדם, שבגינו ניתן צו-גלות, יהיה צפוי – כל זמן שהוא מחכה להגלייה ובמשך ההגלייה – להיות נתון במשמר באותו אופן, שיהיה הנציב העליון עשוי להורותו בצו-הגלות או בדרך אחרת, וכל משמר בהיתר.

(6) רב-חובלה של ספינה או מובילו של אווירון העומדים לבקר בכל חוף או מקום שמחוץ לפלשתינה (א"י) יקבלו - אם יורה אותם כך הנציב העליון – בספינה או באווירון אדם, שבגינו ניתן צו-הגלות ויאפשרו לו מעבר לאותם חוף או מקום, ומקום נסיעה נאותים במשך המעבר.

(7) כדי להסיר ספק מצהירים בזה כי צו לפי התקנה הזאת יכול להינתן באופן שיתייחס לאדם אחר או לשני בני-אדם או יותר, וכי לא יהיה צורך לציין בצו לפי התקנה הזאת את שמו של האדם, או את שמותיהם של בני-אדם, שאליהם מתיחס הצו.

(8) ועד מייעץ כלשהוא שנתמנה לפי קביעותיה של תקנת-משנה (4) מהתקנה 111 של התקנות העיקריות רשאי – אם נתבקש לעשות כך בידי אדם כלשהוא שבגינו ניתן צו גירוש לפי התקנה הזאת – לעיין בכל צו גירוש כזה, ולהגיש המלצות לממשלה בגין כל צו-גירוש כזה.

Power of arrest

112.A.

Arrests of persons suspected to be liable to detention or deportation

112B.

Public officers

113.

חלק י"א – לקיחה באנגריה וכו'

קניית אחיזה בקרקע

114. (1) מושל מחוז רשאי לקנות אחיזה בקרקע כל-שהיא, אם נראה לו נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י) קיומו של הסדר הציבורי או קיומם של ההספקה והשירותים החיוניים לכלל, או להמשיך באחיזה בכל קרקע, שבה נקנתה אחיזה קודם לכן לפי תקנה 48 של תקנות ההגנה, 1939, והוא רשאי לתת – בו בזמן או מזמן לזמן לאחר-מכן – אותן הוראות, הנראות לו נחוצות או מועילות בקשר אל קניית אחיזה, המשכת אחיזה, או החזרת אחיזה בקרקע או לצרכיהן.

(2) כל שוטר או חבר לחילות הוד רוממותו רשאים לכפות כל הוראות שתינתנה לפי תקנת משנה (1)

(3) כל זמן שקרקע כל-שהיא נמצאת באחיזתו של מושל המחוז מכוח תקפה של תקנת-משנה (1), רשאי מושל המחוז להשתמש בה, או אפשר להשתמש בה בחיקוק כל-שהוא או בכלי כל-שהוא או באופן אחר – לאותן תכליות ובאותו אופן, שמושל המחוז רואה אותם מועילים לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), קיומו של הסדר הציבורי או קיומן של ההספקה והשירותים החיוניים לכלל; וכד להסיר ספק מצהירים בזה, שכוחו של מושל מחוז לפי תקנת המשנה הזאת להרשות שישתמשו בקרקע כולל כוח להרשות לכל בני-אדם, העוסקים בכל עסק או קיבולת, להחזיק ולהשתמש בקרקע לצרכי העסק או הקיבולת ההם באותם תנאים, שעליהם יהיו עשויים להסכים ביניהם מושל המחוז ואחותם בני-אדם, אם סבור מושל המחוז כי לטובת אחד מן העניינים הנ"ל מועיל הדבר שיחזיקו וישתמשו בקרקע כנ"ל.

(4) כשנקנתה או הומשכה אחיזה בקרקע כל שהיא לפי התקנה הזאת, רשאי מושל המחוז, במידה שהדבר נראה נראה לו נחוץ או מועיל בקשר אל קנייתה או המשכתה של אחיזה-בקרקע, או אל השימוש בקרקע כל זמן שהיא נמצאת באחיזתו של מושל המחוז, או בגלל השימוש באחד מן הכוחות האמורים -

(א) לעשות, או להרשות לבני-אדם המשתמשים בקרקע שיעשו, ביחס לקרקע, כל דבר, שהיה זכאי לעשותו כל אדם, שיש לו טובת-הנאה כל-שהיא בקרקע, מכוחה של טובת-ההנאה ההיא, וכן

(ב) לקבוע בצו איסור או צמצום של השימוש בזכויות מעבר בקרקע ובזכויות אחרות הנוגעות בה, שמהן נהנה אדם כל-שהוא, בין מכוח טובת-הנאה ובין באופן אחר.

(5) בעל קרקע כל-שהיא או המחזיק בה ימציאו – אם הורה אותם מושל המחוז, או הורו אותם, מטעם מושל המחוז, לעשות כן – לאותם רשות או אדם, ובמשך אותו זמן, שיהיו עשויים להינקב בהוראה, אותן ידיעות שברשותם הנוגעות בקרקע (שהן ידיעות אשר אפשר לדרוש מהם באופן מסתבר בקשר אל ביצוע ביצועה של התקנה הזאת), שתהיינה עשויות להינקב כך.

(6) מקום שנקנתה אחיזה בקרקע לפי תקנה 48 של תקנות ההגנה, 1939, והומשכה לפי התקנה הזאת, יוסיפו לעמוד בתקפם כל צו או הוראה, שעמדו בתקפם לפי תקנה 48 האמורה ביחס לקרקע, ויהיו רואים אותם כאילו נערכו או ניתנו לפי התקנה הזאת.

(7) כל אדם, המפר צו או הודעה העומדים בתקפם מכוח תקפה של התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(8) מקום שנקנתה אחיזה בקרקע כל-שהיא לפי התקנה הזאת, או – לאחר שנקנתה לפי תקנה 48 של תקנות ההגנה, 1939, ביום 29 ביולי, 1943, או לאחריו – הומשכה לפי התקנה הזאת, והקרקע היתה בלתי-מחוזקת בזמן שנקנתה בו אחיזה, יהיו רואים אותה קרקע כאילו נשארה בלתי-מוחזקת. מקום שנקנתה אחיזה בקרקע כל-שהיא לפי תקנה 48 האמורה לפני יום 29 ביולי, 1943, והיא ממושכת לפי התקנה הזאת, והיו רואים את הקרקע כאילו נשארה בלתי מוחזקת לרגל תקנת-משנה (2) של תקנה 2 מתקנות ההגנה (שחרור ממסים מקומיים), 1943, ימשיכו לראות את הקרקע כנשארת בלתי-מוחזקת במשך הזמן שממושכת האחיזה בה לפי התקנה הזאת.

לקיחה באנגרייה של רכוש להבדיל מקרקע

115. (1) בתקנה הזאת המונח "חפץ" כולל כל עצם, כלי-רכב או בעל חיים וכל סירת מנוע, סירת פריקה, סירה או אני זעיר אחר, ואולם אינו כולל אנייה של כל מין אחר או אווירון או מטבע, זהב, ניירות ערך או כלים עוברים לסוחר.

(2) מושל מחוז או מפקד צבאי או אדם, הפועל לפי הרשאתו הכללית או המיוחדת של כל אחד ואחד מהם, רשאים – אם נראה להם נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), קיומו של הסדר הציבורי או קיומם של ההספקה או השירותים החיוניים לכלל, - לקחת באנגריה, או להמשיך לאחוז באנגריה שנעשתה לפי תקנה 51 של תקנות ההגנה, 1939, כל חפץ, והם רשאים לתת אותן הוראות, הנראות להם נחוצות או מועילות בקשר אל הלקיחה באנגריה, כל אדם, המפר כל הוראה כזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(3) מקום שנלקח באנגריה כל חפץ או הומשכה אחיזה באנגריה בכל חפץ, לפי התקנה הזאת, או שנמצא רכוש כל-שהוא שאינו מקרקעים באחיזתו של הנציב העליון, או שהוא עומד-לרשותו, מכוח תקפו של סעיף 49 של פקודת משרד הדואר, רשאים מושל מחוז או מפקד צבאי או כל אדם, הפועל בהרשאתו הכללית או המיוחדת של כל אחד ואחד מהם, להשתמש או לנהוג, או להרשות שישתמשו או שינהגו, בחפץ או ברכוש לאותן תכליות ובאותו אופן, שהם חושבים אותם למועילים לטובת כל אחד מן העניינים הנ"ל, והם רשאים להחזיק בחפץ או ברכוש או למכרם או להעבירם מרשותם באופן אחר, כאילו היו בעליהם, וכאילו היו החפץ או הרכוש נקיים מכל משכנתא, ערובה, שעבוד או חיוב אחד כיוצא באלה, ובמקרה שבו החפץ או הרכוש שלקחו באנגריה הם כלי-רכב, אנייה, חפר, עגורן, כלי מלאכה חקלאי או מכונה חקלאית, רשאים הם לרכשם מתוך שימסרו לבעל הודעה כי רכשום בהמשך לתקנות האלה. כשנמסרה הודעת רכישה, כי אז בתחילתו של היום שבו נמסרה ההודעה -

(א) יוקנו כל הרכב, האנייה, המחפר, העגורן, כלי המלאכה החקלאי או המכונה החקלאית לנציב העליון נקיים מכל משכנתה, ערובה, שעבוד או כל חיוב אחר כיוצא באלה, וכן

(ב) תסתיים תקופת הלקיחה באנגירה של הנ"ל.

(4) נוכח החשבונאי הכללי לדעת שכלי-רכב, שבגינו הוענק רשיון לשמרו לפי פקודת ההובלה בדרכים, נרכש מתוך שימוש בכוחות שהוענקו בתקנה הזאת – לפני תום מועד תקפו של אותו רשיון, רשאי החשבונאי הכללי להרשות כי יחזירו לאדם, שהיה בתאריך אותה רכישה בעליו של כלי-הרכב, חלק מתכונתי של הדמים ששולמו תמורת אותו רשיון לפי הפקודה האמורה או לפי הכללים שלפיה, על אותו חלק מזמן תקפו שעדיין לא תם בתאריך הנ"ל, אם יגיש לו אותו אדם תביעה בכתב על אותה החזרה, לא יאוחר משלושה חדשים לאחר התאריך שבו נרכש אותו כלי-רכב כנ"ל.

כוח לעבוד קרקע

116. (1) כל חבר לחילות הוד רוממותו, הפועל בשעת מילוי חובתו מכוח תפקידו, וכל אדם הפועל בהרשאתו הכללית או המיוחדת של מפקד צבאי, רשאים לעשות – לכל תכלית הקשורה בשלומו של הציבור, בהגנתה של פלשתינה (א"י), בקיומו של הסדר הציבורי או בקיומם של ההספקה והשירותים החיוניים לכלל – עבודה כל שהיא בקרקע כל-שהיא, או להניח כל דבר בתוך כל קרקע, או להמשיך בהחזקת כל עבודה שנעשתה על גבי כל קרקע, או כל דבר שהונח בכל קרקע, על גבה או מעליה, לפי תקנה 47 של תקנות ההגנה, 1939.

(2) מפקד צבאי רשאי, אם נראה לו נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), קיומו של הסדר הציבורי או קיומם של ההספקה והשירותים החיוניים לכלל, לקבוע בצו איסור או צמצום של עשיית אותה עבודה כל-שהיא, שתהיה עשוייה להינקב בצו, בכל קרקע מיוחדת.

(3) שום אדם, להבדיל ממשמשו של הוד רוממותו או משוטר, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח הפקידים, לא יסביר, לא ישנה ולא ישלח יד – אלא ברשות שהוענקה לו בידי מושל מחוז או מפקד צבאי או מטעמם – בשום עבודה שנעשתה או שהומשכה החזקתה או בשום דבר שהונח או שהומשכה החזקתו בקרקע כל-שהיא, על גבה או מעליה בהמשך לתקנה הזאת.

(4) כל אדם, המפר כל קביעה מקביעותיה של התקנה הזאת, או כל צו או הוראה שלפיה ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(5) לצרכיה של התקנה הזאת יהיו רואים את עשייתה של כל עבודה או המשכת החזקתה, ביחס לקרקע כל-שהיא, שהיא כוללת-הריסה, מיטוט, השמדה או פסילה לשימוש של כל דבר, שהונח בקרקע, על-גבה או מעליה, והרחקתו מן הקרקע, על-גבה או מעליה, והרחקתו מן הקרקע של כל דבר שהונח בקרקע, על-גבה או מעליה, והרחקתו מן הקרקע של כל דבר שהונח, נהרס או מוטט כן.

חלות פקודת הפיצויים (הגנה), 1940, מס' 18 לשנת 1940

117. לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, וכל הכללים, ההודעות והמינויים שלפיה, תהיה נודעת נפקות ביחס לדברים שנעשו לפי הכוחות, אשר הוענקו בתקנות, האלה, כאילו תוקנה הפקודה האמורה עם כניסתן של התקנות האלה לתקפן –

(א) בהכנסת המלה "או" בסופה של ההגדרה של "סמכויות לשעת- חירום" בסעיף 2 ובהוספת פסקה חדשה (ד) מיד לאחר זאת כלהלן: -

"(ד) תקנות 114, 115 ו-116 של תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 או כל תקנות המתקנות אותו או שבאו במקומן";

(ב) במחיקת המלים: "במשך התקופה המתחילה ביום עשרים וששה באבגוסט אלף ותשע מאות ושלושים ותשע, וגומרת ביום שיכריז עליו הוד מלכותו בדבר מלך במועצה כיום שבו נסתיימה "שעת חירום" בסעיף-קטן (1) של סעיף 3, והחלפתן במלים "בכל זמן לאחר יום 26 באבגוסט, 1939".

שימוש בקרקע לצרכי חילות הוד רוממותו

118. (1) בלי לפגוע באחת התקנות האחרות מן התקנות האלה רשאי הנציב העליון להרשות בצו, מתוך כפיפות לכל צמצומים או תנאים שיוטלו בצו, להשתמש בקרקע כל-שהיא הנקובה בו, לצרכים צבאיים, לצרכי חיל-האוויר, או לכל צורך מצרכיו של צי הוד רוממותו, הכול לפי העניין, במשך אותה תקופה, שתהיה עשוייה להינקב בצו; וכל צו כזה יכול לקבוע – במידה שיהיה הדבר נראה לנציב העליון נחוץ או מגעיל לצרכים הנ"ל – קביעות –

(א) כי לזכות בני-אדם, המשתמשים בקרקע כל-שהיא בהמשך לצו, לעשות אותם פעלים ביחס לקרקע ההיא, שיהיו עשויים להינקב בצו, וכן

(ב) כדי לאסור או לצמצם את השימוש בזכויות-מעבר על-פי הקרקע ההיא וזכויות אחרות הנוגעות בה, שמהם נהנה אדם כל-שהוא, בין מכוח תקפה של טובת-הנאה בקרקע ובין באופן אחר.

(2) כל אדם, המפר צו כל-שהוא שניתן לפי התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

חלק י"ב – קביעת ענשים שונים

שמט והריסה של רכוש וכו'

(תיקון: 1947, 1948)

119. (1) מפקד צבאי רשאי להורות בצו שישמטו לטובת ממשלת פלשתינה (א"י) כל בית, מבנה או קרקע, שיש לו טעם לחשוד בהם שמהם נורה נשק אש כל-שהוא שלא כחוק או שמהם נזרקו, פוצצו, התפוצצו או נורו באופן אחר פצצה, רימון יד או חפץ נפיץ או מבעיר כלשהם שלא כחוק, או כל בית, מבנה או קרקע השוכנים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נדונים בבית-משפט צבאי, ומששמטו בית או מבנה או קרקע כלשהן כנ"ל רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית או את המבנה או כל דבר שבתוך או על הבית, המבנה או הקרקע. מקום שכל בית, מבנה או קרקע שמטו לפי צו מאת מפקד צבאי כאמור לעיל, רשאי הנציב העליון בכל זמן, בצו, למחול על השמט כולה או מקצתה ואז תקומנה שנית, כדי מידת אותה מחילה, הבעלות על הבית, המבנה או הקרקע וכל טובות-הנאה או זכויות-שימוש, בבית, במבנה או בקרקע או עליהם, לקנין בני-אדם שהיו זכאים להם אילולא ניתן צו השמט וכל שעבודים על הבית, המבנה או הקרקע, יחזרו לתקפם לטובת בני האדם שהיו זכאים בהם אילולא צו השמט.

(2) חברים לחילות הממשלה או לחיל המשטרה, הפועלים בהרשאתו של המפקד הצבאי, רשאים לתפוס ולהחזיק, ללא פיצויים, כל רכוש בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב כאלה הנזכרים בתקנות-משנה (1), לאחר שיפנו משם, ללא פיצויים, את המחזיקים הקודמים, אם ישנם כאלה.

שמט רכושם של יחידים

120. הנציב העליון רשאי להורות בצו כי ישמוט לטובת ממשלת פלשתינה (א"י), כלל רכושו, או מקצתו, של אדם כלשהו, שבו נוכח הנציב העליון לדעת כי עבר, או ניסה לעבור, או חיזק ידי העוברים, או היה שותף לאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה כרוכות אלימות או הטלת-אימה, או עבירה שעליה נדונים בבית-משפט צבאי.

הארחת כפיה של משטרה-נוספת בשטחים מסויימים

121. (1) נוכח מפקד צבאי לדעת כי תושביו של שטח כלשהוא חדלו לסייע, כי מידה שמסתבר כי יש בידם לעשות כן, לחילות הוד רוממותו או לחיל המשטרה לשם הבטחת שלומו של הציבור, קיומו של הסדר הציבורי או דיכויים של התקוממות, מרד או מהומה, יהיה רשאי להורות כי תישלח משטרה לשטח ההוא, וכן יהיה רשאי הוא לדרוש בצו ממחזיקי מקומות בשטח הזה, כי יספקו (סמ"ך פתוחה) הינם למשטרה שנשלחה כן אותם אכסון ומזון ולמשך אותה תקופה, שיהיו עשויים להינקב בצו.

(2) חדל המחזיק במקום כלשהוא מלמלא אחר הצו, ייאשם בעבירה על התקנות האלה, וחברים כלשהם לחיל המשטרה, הנדונים בזה, רשאים לתפוס ולהחזיק במקומו, ולפנות את המחזיקים הקודמים, ללא תשלום, וכן רשאים כל החברים כאלה הנ"ל לתפוס ולהחרים ללא תשלום כל מזון שבו.

חלק י"ג – תנועות בני-אדם, תעבורה

העברה ותעבורה

122. מפקד צבאי, או אדם הפועל בהרשאתו הכללית או המיוחדת של מפקד צבאי, רשאים – בצו או מתוך מתן הוראות או באופן
אחר –

(א) לאסור, לצמצם או להסדיר, או לקבוע קביעות בכדי לאסור, לצמצם או להסדיר, את השימוש בדרכים בדרך – כלל, או בדרכים שבשטח נקוב כלשהוא או בדרכים נקובות כלשהן, או לקבוע את קוי הדרכים שבהם צריכים לעבור כלי-רכב או בעלי-חיים בדרך-כלל, או מין או סוג נקובים של כלי-רכב או בעלי חיים נקובים, או בני-אדם בדרך כלל או בני-אדם ממין או סוג נקובים או בני אדם נקובים;

(ב) לדרוש, או לקבוע קביעות כדי שידרשו, מבני-אדם, שהם בעלים לכלי-רכב כלשהוא, או שנמצא באחיזתם או בשליטתם כלי-רכב כלשהוא שישתמשו בכלי-רכב להובלת אותן הסחורות ובאותם זמנים ובאותן דרכים, שיהיו עשויים להינקב;

(ג) לאסור, לצמצם או להסדיר, או לקבוע קביעות כדי לאסור, לצמצם או להסדיר, בין בדרך-כלל ובין בשטחים נקובים, את נסיעתם של בני-אדם בדרך כלל או של בני-אדם ממין או מסוג נקובים, או של בני-אדם נקובים, באווירונים, ברכבות, במכוניות, באוטובוסים של מנוע או בכלי-רכב אחרים או במיני כל כלי-רכב אחרים, או באניות המפליגות בין מקומות שבפלשתינה (א"י).

(2) כל אדם, המפר צו, הוראה או דרישה כלשהם, שנערכו או ניתנו מכוח תקפה של התקנה זאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

כוחותיו של המפקח הכללי על משטרת פלשתינה (א"י) בדבר תעבורה

(תיקון: 1947)

122א. (1) בלי לפגוע בכל כוחות אחרים, שהוענקו בתקנות האלה, רשאי המפקח הכללי על המשטרה – בין בצו ובין מתוך מתן הוראות או באופן אחר – לאסור, לצמצם או להסדיר או להתקין כי תאסרנה, תצומצמנה או תוסדרנה, בין בדרך-כלל ובין בשטחים נקובים, תנועתם וגם/או נהיגתם של מכוניות, אוטובוסים של מנוע, מכוניות משא או כלי-רכב או סוגים של כלי-רכב אחרים.

(2) המפקח הכללי על המשטרה רשאי להשתמש בכוחותיו לפי התקנה הקודמת ביחס לסוגים או תיאורים של כלי-רכב או לכלי-רכב נקובים בשמם או ביחס לסוגים או תיאורים של בעלים או נהגים של כלי-רכב או ביחס לבעלים או נהגים של כלי-רכב נקובים בשמם או באותו אופן אחר, שיהיה עשוי להיראות לו נאות.

(3) המפקח הכללי על המשטרה רשאי להקציב הקצבה למען תשלומים-חוזרים או החזרות של דמי-רשיון או דמים אחרים, ששולמו בגין כלי-רכב שהושפעו בצווים, הוראות או באופן אחר לפי התקנה הזאת.

(4) בתקנה הזאת המפקח הכללי על המשטרה מובנו המפקח הכללי על חיל המשטרה של פלשתינה (א"י).

(5) כל אדם, המפר כל צו, הוראה או דרישה שהותקנו או ניתנו מכוח תקפה של התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

הסרת מחסומים מודרכים

123. כל חבר לחילות הוד רוממותו או לחיל המשטרה רשאים לדרוש בצו מכלל תושביה של עיר, כפר, שטח או שכונה כלשהם, או ממקצתם, להסיר מכל דרך שבאותם עיר, כפר, שטח או שכונה כל מיתרס או כל זכוכית, מסמרים או מחסומים או מכשולים אחרים לשימוש ניאות באותה דרך לתעבורה או באופן אחר, וכל אדם, המפר כל צו כזה, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

עוצר

124. מפקד צבאי רשאי לדרוש בצו מכל אדם, בתחומי שטח כלשהו שינקב בצו, כי יישאר בפנים הבית במשך אותן שעות שתהיינה עשויות להינקב בצו, ובמקרה כזה, כל אדם הנמצא או נשאר מחוץ לבית בתחומי השטח ההוא במשך אותן שעות ללא תעודות-היתר בכתב שהוצאה בידי מפקד או בידי כל אדם שהרשהו המפקד הצבאי כהלכה להוציא אותן תעודות-היתר, או בשמם, ייאשם בעבירה כל התקנות האלה.

שטחים מסוגרים

125. מפקד צבאי רשאי להכריז בצו על שטח או מקום כלשהם, כי הם שטח מסוגר לצרכיהן של התקנות האלה. כל אדם הנכנס לתוך שטח או מקום כלשהם או יוצא מתוכם – במשך תקופה כלשהיא, שבה עומד בתקפו צו כזה ביחס לשטח או למקום ההם – ללא תעודת-היתר בכתב שהוצאה בידי המפקד הצבאי או בשמו – ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(תיקון: 1948)

125א. מסילת הברזל מחיפה לעזה והשטח בתחום חמשים ירדים מכל צד שלה יהיו שטח סגור וכל אדם הנכנס או הנמצא באותו שטח פרט לחיילי הוד רוממותו או שוטרים או חברים של פקידות מסילת הברזל הממשלתית, יהיה חייב בעבירה נגד תקנות אלה בתנאי – שתקנות אלה לא יחולו לגבי –

(א) תחנות רכבת והשטח בסמוך שבין סימני התחנה (הום סיגנלס) או להצטלבות הדרכים הראשית או לכבישים הראשיים של
עזה – רחובות ורמלה - חיפה

(ב) כל אנשים הפטורים באופן כללי או במיועד על ידי המפקד הצבאי.

פיקוח על כבישים

126. מפקד צבאי רשאי לקבוע בצו – אם הוא מוצא לנחוץ או למועיל לעשותו לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י) או קיומו של הסדר הציבורי – כי ייסגר או יוסט כל כביש, או ייאסר או יצומצם השימוש בכל זכות מעבר או השימוש בכל נתיב מים, וכל אדם, המפר כל צו כזה, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

השגת גבול ושוטטות

127. (1) שום אדם לא –

(א) יעבור עברה במקום כל שהוא שעליו חלה התקנה הזאת מעיקרה, או

(ב) ייכנס או ירד בכל כלי רכב, אנייה או אווירון, המשמשים
או המיוחסים לכל צורך מצרכיו של שירות הוד רוממותו,
או יעבור עברה במקום שבשכונתם של אותם כלי רכב,
אנייה או אווירון, וכל אדם הפועל מתוך הפרת התקנה
הזאת, או שנמצא בכלי רכב, אנייה, או אווירון כל שהם
בכל מקרה שבו נכנס או ירד בהם מתוך הפרת התקנה
הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה, ובלי לפגוע בכל משא ומתן משפטי שיהיה עלול להינקם עליו, יהיו כל חבר לחילות הוד רוממותו או כל שוטר רשאים להרחיקו מן המקום או מכלי הרכב, האנייה או האווירון, הכל לפי הענין.

(2) כל אדם, שיהיה נמצא – לכל תכלית העשוייה לפגוע בשלומו של הציבור או בהגנה או בקיומו של הסדר הציבורי – בכל מקום, או בשכנותו של כל מקום, שעליהם חלה התקנה הזאת מעיקרה, או בכל כלי רכב, אנייה או אווירון כאלה הנ"ל, ייאשם בעבירה על התקנות האלה; ומקום שהוכח – בכל משא ומתן משפטי, שנקטו בו על אדם מכוח תקפה של תקנת המשנה הזאת, כי היה נוכח – בזמן הנדון – בבניינים, במקום, בכלי-רכב, באנייה או באווירון הנוגעים בדבר, או בשכנותם, תהיה התביעה רשאית להביא אותה ראייה נוספת לאפיו של אותו אדם (ובכלל זה ראייה כי נתחייב בדין לשעבר על עבירה כל שהיא), שתהיה נוטה להראות כי היה נוכח כך לכל תכלית כזאת.

(3) כל אדם, המשוטט בשכנותו של מקום כלשהוא, שעליו חלה התקנה הזאת מעיקרה, או כל כלי רכב, אנייה או אווירון כאלה הנ"ל, והוא ממשיך להשתוטט בשכנות ההיא לאחר שדרש ממנו חבר לחילות הוד רוממותו או שוטר לעזוב אותם, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(4) המקומות שעליהם חלה התקנה הזאת מעיקרה, הם מקומות המשמשים או המיוחדים -

(א) לאחד מצרכיו של שירות הוד רוממותו או להגנה או

(ב) לביצועו של כל שירות עיקרי.

 

חלק י"ג (א) – פיקוח על סימנים שעל כלי רכב של מנוע ועל צבעם

פירוש...

(תיקון: 1946)

127א. בחלק זה –

"סימן נקוב בשם" מובנו בסימן המצאה, ציון או סימני היכר, או סימן זיהוי כל שהם, או סימן הבחנה אחר כל שהוא, של רשות, או סימן כל שהוא הדומה כל כך לאותם סימן המצאה, ציון, סימני היכר, מספר זיהוי או סימן זיהוי כל שהם או לאותם סימן הבחנה אחר כל שהוא, שיש בהם כדי להטעות;

"רשות" מובנה כוחות הוד רוממותו, או כוחות כל שהם של בעלת ברית כל שהיא מבעלות בריתו של הוד רוממותו, או ממשלת הוד-רוממותו, או ממשלת פלשתינה (א"י) או מחלקה כל שהיא מכל אחת מאותן ממשלות;

"רשות מקומית למתן רשיונות" מובנה כמובן שניתן לה בתקנות ההובלה בדרכים;

"רשיון" מובנו רשיון להחזיק כלי רכב של מנוע לפי פקודת ההובלה בדרכים או תקנות או כללים כל שהם שהותקנו לפיהן.

איסור

(תיקון: 1946)

127ב. כל אדם לא יעשה ביודעים את אחד הדברים הבאים:

(א) לשים או לגרום או להרשות לשים, על כלי רכב של מנוע כל שהוא סימן נקוב בשם כל שהוא, בין באמצעות משיחה בצבע ובין באמצעות ציור או אופן אחר כל שהוא; או

(ב) לצבוע או לגרום או להרשות לצבוע כלי רכב של מנוע כלשהוא, באופן שצבעו או צבע חלק כל שהוא ממנו יש בו כדי להביא בני אדם לחשוב כי כלי הרכב של המנוע שייך לרשות; או

(ג) להשתמש, או לגרום, או להרשות להשתמש, בכלי רכב של מנוע כל שהוא -

(I) הנושא עליו סימן נקוב בשם כל שהוא; או

(II) שצבעו או צבע חלק כל שהוא ממנו יש בו כדי להביא בני אדם לחשוב כי כלי הרכב של המנוע שייך לרשות.

כוח לדרוש את סלוקם של סימנים מסויימים מכלי רכב של מנוע ואת שינוי צבעם

(תיקון: 1946)

127ג. מבלי לפגוע בקביעותיה של תקנה 127ב, כל מקום שמתלבן לרשות מקומית למתן רשויונות כי –

(א) כלי רכב של מנוע כל שהוא, שבגינו עומד בתקפו רשיון, נושא עליו סימן נקוב שם כל שהוא; או

(ב) צבעו של כלי רכב של מנוע כל שהוא או של חלק כל שהוא ממנו שבגינו עומד בתקפו רשיון, יש בו כדי להביא בני אדם לחשוב כי כלי הרכב של המנוע שייך לרשות, תהיה הרשות המקומית למתן רשיונות רשאית -

(I) להורות את המחזיק באותו רשיון, בהודעה בכתב שתימסר לו, שיסלק או ימחה אותן סימן נקוב בשם מעל אותו כלי רכב של מנוע, או – הכל לפי הענין – לשנות את צבעו של אותו כלי רכב של מנוע או של חלק ממנו, כדי הנחת דעתה של הרשות המקומית למתן רשיונות, במשך אותה תקופה שלא תהיה פחות מארבעה עשר יום מתאריך מסירת ההודעה, שתהיה אמורה בהודעה ושיחזיק – אחר כך אותו סימן נקוב מסולק או מחוי כנ"ל מעל אותו כלי רכב של מנוע, או הכל לפי הענין – להחזיק את צבעו או את צבעו של חלק ממנו ששונה כך;

(II) להורות מזמן לזמן את המחזיק ברשיון בהודעה בכתב שתימסר לו, להראות את כלי הרכב של המנוע לרשות המקומית למתן רשיונות לשם בדיקה באותו זמן ובאותו מקום שינוקבו בהודעה, כדי לברר את קיומה הוראתה של הרשות המקומית למתן רשיונות כנ"ל.

כוח לסרב מלהוציא, לחדש או להעביר רשיונות

(תיקון: 1946)

127ד. מבלי לפגוע בקביעותיה של התקנה 127ב מקום שהוגשה לרשות למתן רשיונות בקשה על רשיון לפי פקודת ההובלה בדרכים או כללים או תקנות כל שהם שהותקנו לפיה, או לחידוש רשיון או להענקת אישור בדבר העברת רשיון, ומתלבן לה לרשות המקומית
כי –

(א) כלי הרכב של המנוע, שאליו מתיחסת הבקשה, נושא עליו סימן נקוב בשם כל שהוא; או

(ב) צבעו של כלי הרכב של המנוע או חלק כל שהוא ממנו שאליו מתיחסת הבקשה יש בו כדי להביא בני אדם לחשוב כי כלי הרכב של המנוע שייך לרשות, תהיה הרשות המקומית למתן רשיונות רשאית, למרות כל דבר שבפקודתו ההובלה בדרכים או כללים או תקנות כל שהם שהותקנו לפיה, לסרב מלהוציא או מלחדש אותו רשיון או לסרב מלהעניק אישור בדבר
העברתו של אותו רשיון עד שיסולק או יימחה אותו סימן נקוב בשם, או – הכל לפי הענין – עד שישונה צבעו של אותו כלי רכב של מנוע או חלק ממנו, כדי הנחת דעתה של הרשות המקומית למתן רשיונות.

Offences against regulations 127B and 127C

127ה. כל אדם העובר על קביעותיה של תקנה 127ב או העובר על הודעה
כל שהיא שהוצאה לפי תקנה 127ג, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

חלק י"ד – קביעות שונות

שירותי דואר

128. הנציב העליון רשאי להורות בצו – אם נראה לו הדבר נחוץ או מועיל לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י) או קיומו של הסדר הציבורי – כי ייסגרו כל משרדי-הדואר, או מקצתם, או כי יותלו כל השירותים – או מקצתם – שנותנת אותם הנהלת הדור בכל משרדי הדואר, או מקצתם.

צוים לפתוח ולסגור מקומות

129. (1) מפקד צבאי רשאי בצו –

(א) אם נראה לו הדבר נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), קיומו של הסדר הציבורי, או קיומם של ההספקה או השירותים החיוניים לכלל – לדרוש מבעליהם או ממנהליהם של חנויות או של עסקים בדרך כלל, או של כל מין של חנויות או של עסקים, או שכל כל חנויות או עסקים נקובים, שיש לו טעם להיות סבור בהם כי נסגרו עקב סגירה מאורגנת או כללית של עסקים – בין בכל השטח שלו ובין בכל עיר, כפר, שכונה או רחוב נקובים – כי יפתחום ויעסקו בעסקים כרגיל;

(ב) אם נראה לו הדבר נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י) או קיומו של הסדר הציבורי, לדרוש מן המחזיקים במקומות מכל מין או סוג נקובים, במקומות נקובים – בכל רחבי השטח שלו או כבכל עיר, כפר, שכונה או רחוב נקובים – כי יסגרום, יחד עם כל שערים או פתיחות אחרות המובילות אליהם, וישמרום סגורים במשך אותה תקופה שתהיה עשוייה להינקב.

(2) כל אדם המפר צו כל-שהוא לפי התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

שירות טלפון

130. (1) הנציב העליון רשאי לקבוע קביעות בצו לשם צמצום השימוש בשירות הטלפון כדי אותם בני-אדם או מיני בני-אדם, שיראם ראויים לכך, או לשם הסדרת השימוש בשירות הטלפון או

הטלת תנאים על כך, ונוסף על כך יכול כל צו כזה לקבוע קביעות לשם כפיית הצו מתוך הרשאה לסלק קווי טלפון או מכשירים ולהיכנס לרכוש לתכלית ההיא או לעניין אחר.

(2) כל אדם, שיפר צו כל-שהוא אשר ניתן לפי תקנת-משנה (1) או תנאי כל-שהוא שהוטל בכל צו כזה, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

התערבות בענייני חילות הוד רוממותו וכו'

131. כל אדם, אשר –

(א) יעשה פעל כל-שהוא, בשעה שיש לו טעם מסתבר להאמין, כי זה עלול למנוע חברים לחילות הוד רוממותו או לחיל המשטרה, או בני-אדם העסוקים בביצוע שירותים עיקריים, מלבצע או חובותיהם, או עלול לפגוע בביצוע הנ"ל; או

(ב) יעשה פעל כל-שהוא – ביחס לכל אדם, שהוא יודע כי הלה חבר לחילות הוד רוממותו או לחיל המשטרה או אדם העוסק בביצוע של שירותים עיקריים – מתוך התכוננות לעשותו על ידי כך בלתי מוכשר לבצע ביעילות את חובותיו מכוח תפקידו, או לעסוק ביעילות בעבודתו כאדם שנשתנה כן, הכול לפי העניין, ייאשם בעבירה על התקנות האלה; בתנאי שלא ייאשם אדם בעבירה כנ"ל, רק מפני שהוא משתתף בשביתה, או מפתה בדרכי-שלום כל אדם אחר להשתתף בשביתה.

כוח לעצור בני-אדם חשודים

132. (1) חדל אדם כל שהוא – כשחוקרים אותו שוטר או חבר לחילות הוד רוממותו, הפועלים בשעת מילוי חובתם מ כוח תפקידם – מלהניח את דעתם של השוטר או החבר לחילות הוד רוממותו בדבר זיהותו או בדבר תכליות שלשמן הוא שוהה במקום שבו נמצא, יהיו השוטר או החבר לחילות הוד רוממותו רשאים – אם חושדים הם באדם ההוא שפעל או שהוא עומד לפעול באופן כלשהוא העשוי לפגוע בשלומו של הציבור או בהגנתה של פלשתינה (א"י) או בקיומו של הסדר הציבורי – לאסרו ולעצרו עד שתיערכנה חקירות.

(2) לא ייעצר שום אדם – לפי הכוחות שהוענקו בתקנה הזאת – למשך תקופה שתעלה על עשרים וארבע שעות, אלא בהרשאתו

של שוטר בן דרגה שאיננה נמוכה מדרגת אינספקטור, או – מתוך כפיפות למה שנקבע להלן – למשך תקופה של ארבעים ושמונה שעות בסך-הכל: בתנאי שאם נוכח שוטר כזה הנ"ל לדעת שאי אפשר להשלים את החקירות הדרושות במשך תקופה של ארבעים ושמונה שעות, יהיה רשאי השוטר בן דרגה שאינה נמוכה מדרגת מפקח משטרה להרשות כי האדם העצור ייעצר מעצר נוסף למשך תקופה נוספת, שלא תעלה על שבעה ימים, ואולם עם מתן כל הרשאה כזאת יודיע תיכף ומיד את הנסיבות לאינספקטור הכללי של המשטרה.

(3) כל אדם, שנעצר לפי הכוחות אשר הוענקו בתקנה הזאת, יהיו רואים אותו כמי שנמצא במשמר שבהיתר, ואפשר לעצרו בכל בית-סוהר, או בכל תחנת משטרה, או בכל מקום אחר כיוצא באלה, שהורה לתכלית זו – בין בדרך כלל ובין במיוחד – בידי הנציב העליון.

חקירות מקרה מוות וכו'

(תיקון: 1948)

133. (1) למרות כל דבר סותר שנאמר בפקודת חוקרי סיבות המוות –

(א) רשאי חוקר מקרי מוות לוותר על עריכת חקירת מקרה-מות בדבר חללו של אדם שהוא לחילות הור רוממותו להבדיל מחלל, המוטל בתחומי שיפוטו שפלטו הים ליבשה;

(ב) מקום שנוכח חוקר מקרי-המות, האחראי לעריכת חקירת מקרה מות בדבר חללו של אדם כל-שהוא, לדעת שאותו אדם נהרג כתוצאת פעולותיהם של חילות הוד רוממותו או של חיל המשטרה, שנערכו לתכלית דכוי הפרת-סדרים, רשאי חוקר מקרי-המות לוותר על עריכת חקירת מקרה-מות בדבר חללו של אותו אדם.

(2) למרות כל דבר הכלול בחוק כל שהוא – מקום שמת חבר לחילות הוד רוממותו בפלשתינה (א"י) בכל דבר או בכל נסיבות שהן, יהיה מותר לרופא צבאי להוציא תעודת אישור – מיתה בדבר אותו אדם, ואותה תעודת אישור – לאחר שתיחתם חתימת אישור משם (שי"ן צרוייה) הקצין המפקד - תשמש הרשאה מלאה ומספקת כדי לקבור את חללו של אותו אדם.

(3) למרות כל דבר הכלול בכל חוק, יהיה מותר למפקד צבאי לצוות כי גוויתו של כל אדם תיקבר באותו מקום שהמפקד הצבאי יורה, המפקד הצבאי רשאי באותו צו להורות מי ומי יקבור אותה הגוויה ובאיזו שעה תיקבר, הצו האמור יהיה הרשאה מלאה ומספקת לקבורתה של אותה גוויה, וכל אדם העובר על אותו הצו או מפריע לו, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

Evacuations and direction for safety

(תיקון: 1948)

133א. (1) אם יהיה הנציב העליון סבור כי לשם הבטחת שלום הציבור או קיום סדרי הציבור יהיה מן המועיל, כי -

(א) יפונו מפלשתינה (א"י) חבר בני-אדם, ששירותם בלתי-חיוני, ואינם אזרחים פלשתינאים (א"י), או בלתי-חיוני, ואינם אזרחים פלשתינאים (א"י), או

(ב) בני-אדם, או סוגי בני-אדם, כל שהם – להבדיל מבני- אדם המפונים כן – יהיו כפופים להוראות המועילות להבטחת שלומם האישי.

או אם יהיה הנציב העליון סבור כי מן המועיל כנ"ל שיינקטו אותם שני הצעדים גם יחד, רשאי הוא להורות את המזכיר הראשי לגשת לביצוע הדברים הנ"ל בהונאתם לכך ולאחר מכן –

I אם מורה הנציב העליון כי תינקט פעולה בהתאם לפסקה (א) שלעיל יהיה המזכיר הראשי רשאי לגרום לכך שתימסר לאדם כל שהוא, שנוכחותו בפלשתינה (א"י) תיראה לו בלתי חיונית ושאינו אזרח פלשתינאי (א"י), הודעה הנותנת לו הוראות להבטחת פינויו מפלשתינה (א"י);

II אם מורה הנציב העליון כי תינקט בפעולה בהתאם לפסקה (ב) שלעיל, יהא המזכיר הראשי רשאי לגרום לכך שתימסרנה לאדם כל-שהוא אותן הוראות שיהיה עשוי לראותן מועילות להבטחת שלומו האישי, וכל אדם המגיע לפלשתינה (א"י) ימלא אחר כל הוראות שתינתנה לו מאת

פקיד עלייה או שוטר כל שהם להבטחת שלומו האישי עד-אשר תימסרנה לו הוראות מטעם המזכיר הראשי כאמור לעיל.

(2) כל הוראות שמיומר בהן כי הן הוראות מאת המזכיר הראשי כנ"ל, יהיה מניחים שהן הוראות כאלה, אלא-אם יוכח היפוכו של דבר.

(3) מפר אדם כל-שהוא, שנמסרו לו הוראות כנ"ל, אותן הוראות כל-שהן, יאשם בעבירה על התקנות האלה, ושוטר כל-שהוא או חבר כל-שהוא לחילות הוד רוממותו יהיו רשאים לנקוט ביחס לאותו אדם בכל פעולה, העשוייה להיות נאותה להגשמת התכלית, שלה צופות אותן הוראות.

פעלים מטעים והטעיה

134. (1) כל אדם, אשר –

(א) יעשה פעל כל שהוא, המחושב להעלות על הדעת בשקר, כי הוא – או אדם אחר כל שהוא – פועלים או אינם פועלים (בין בדרך כלל ובין בתפקיד מיוחד) בשירותו או בשמו של הוד רוממותו, או בשירותה או בשמה של ממשלה זרה, או כחבר לחיל המשטרה או לגדוד מכבי אש, או בשירותה או בשמה של קיבולת העוסקת בביצוע שירותים עיקריים, או

(ב) יעשה, ביחס לכל רכוש, פעל כל-שהוא, המחושב להעלות על הדעת בשקר, כי הרכוש שייך או אינו שייך להוד רוממותו, או נמצא או אינו נמצא באחיזתו או בשליטתו של הוד רוממותו, או מויין, נבחר או יוחד או שלא מויין ולא נבחר ולא יוחד בשם הור רוממותו לתכלית מיוחדת, או

(ג) יעשה פעל כל-שהוא באמצעותו תימסרנה, או עלולות להימסר, לקהל – או לכל חלק ממנו – הוראות, הדרכות או ידיעות המיומרות בשקר כי הוצאו או ניתנו כהכלה לתכליות הקשורות אל הגנתה של פלשתינה (א"י) או אל הבטחת שלומו של הציבור או הסדר הציבורי, או

(ד) יתן אות-הגנה כל שהוא באופן אחר מאשר לתכלית אשר לשמה הורשה מתן האות ההוא בידי הנציב העליון או בשמו, או בידי רשות שהוגדרה בתקנה 80, או באופן אחר מאשר בנסיבות שבהן הורשה מתן האות הנ"ל, או יעשה פעל כל שהוא, או יודיע הודעה כל-שהיא, כשיהיה לו טעם מסתבר להאמין כי הפעל או ההודעה עלולים להביא לידי כך שיינתן אותו אות באופן אחר מאשר לתכלית ההיא או באופן אחר מאשר בנסיבות ההן, או יעשה פעל כל שהוא, כשיהיה לו טעם מסתבר להאמין שעלולים לטעות ולחשוב את הפעל למתן אות כזה, או

(ה) יעשה פעל כל שהוא, או יודיע הודעה כל שהיא, כשיהיה לו טעם מסתבר להאמין כי הפעל או ההודעה עלולים להטעות אדם בביצוע תפקידים מותרים כל-שהם הקשורים אל הגנתה של פלשתינה (א"י) או אל הבטחת שלומו של הציבור או הסדר הציבורי, ייאשם בעבירה על התקנות האלה;

בתנאי שקביעותיה של פסקה (א) לא תחולנה על כל דבר שעשו משמש הוד רוממותו או שוטר כל שהם, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם.

(2) בתקנה הזאת הביטוי "אות הגנה" מובנו כל אות שהורשה בידי הנציב העליון או בשמו לשמש לכל תכלית הקשורה אל הגנתה של פלשתינה (א"י) או אל הבטחת שלומו של הציבור או הסדר הציבורי, והוא כולל כל אות שעת-חירום או אות הפסקת שעת-חירום כפי שהוגדרו בתקנה 80.

מכירת משקה משכר

135. (1) למרות כל דבר הכלול בפקודת משקאות משכרים, 1935 רשאי מפקד צבאי בצו לאסור, לצמצם ולהסדיר מכירת משקאות משכרים לחילות הוד רוממותו ולחיל המשטרה, ובלי לפגוע בכללותו של הכוח הזה אפשר ליתן כל צו כזה על

(א) מכירת כל סוג של משקה משכר או מכירות משקה משכר בכלל;

(ב) מכירה לשם צריכה במקום המכירה או צריכה מחוץ למקום המכירה;

(ג) מכירה במקומות שיש עליהם רשיון בכלל, או במקומות שיש עליהם רשיון בשטח נקוב כל-שהוא או במקומות נקובים שיש עליהם רשיון;

(ד) מכירה לחברים לחיל הוד רוממותו ולחיל המשטרה בכלל או לסוג כל שהוא של חברים לחילות הוד רוממותו או לחיל המשטרה;

(ה) מכירה בצירוף כל שהוא של אותן נסיבות.

שימת הודעות מסויימות לראווה בידי מוסדות מסויימים (תיקון: 1946)

135א. (1) מפקד צבאי רשאי להורות לבעליו של כל מוסד או לאדם שבידו השליטה עליו או הנהלתו -

(א) לשים לראווה למשך אותה תקופה, שיהיה עשוי המפקד הצבאי לנקוב אותה, במקום ניכר לעין על הדלת או הכניסה לאותו מוסד או סמוך לה הודעת "מחוץ לתחום" שתהיה ערוכה באותן מלים של אותה מדה, שתהיינה עשויות להינקב כנ"ל, כדי להראות כי המקום נמצא מחוץ לתחום שבו מותרים לבוא חברים לחילות הוד רוממותו או לכל חילות של בעלי-ברית הוד רוממותו, או

(ב) להסיר ולשמור כי תהיה מוסרת – במשך אותה תקופה שיהיה המפקד הצבאי עשוי לנקוב אותה – כל הודעה שתהיה עשויה להיות מושמת לראווה במקומו או ליד מקומו של אותו מוסד, והיא מראה או נוטה להראות כי המקום הוא בתחום שבו מותרים לבוא חברים לחילות הוד רוממותו, או לכל חילות בעלי-ברית הוד רוממותו.

(2) כל אדם, המפר צו כל-שהוא לפי התקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(3) בתקנה הזאת "מוסד" מובנו כל מלון, בית-אוכל, פנסיון, בית-מחסה, בית-אושפיזים, בית-לינה, מסעדה, קפה, בית-קפה, חדר-תה, בר, מזנון, מועדון, קנטינה או מקום כיוצא באלה, שנותנים בהם התאכסנות או שמכינים בהם מאכל או משקה למכירה או שהם נמכרים בהם לצריכת בני-אדם.

ידיעות בעלות ערך צבאי

136. (1) כל אדם, אשר בשעה שאינו חבר לחילות הוד רוממותו או חבר לחיל המשטרה, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם –

(א) משיג, או

(ב) רושם רשומה, או

(ג) מודיע לאדם אחר כל-שהוא או מפרסם, או

(ד) אוחז בידו תעודה כל-שהיא, או כל רשומה אחרת שהיא, המכילות –

כל ידיעות שהנן, או מיומרות שהנן, ידיעות בדבר כל עניין מן העניינים הבאים, היינו, מספרם, תיאורם, זיונם, ציודם, סיורם, תנועתם או מצבם של כל חיל מחילות הוד רוממותו או שוטריו, או אוניותיהם, כלי-רכבם או אוירונם, או פעולותיהם, או פעולותיהם המתוכננות לעתיד, או שבויי או תחמושת המלחמה אשר להם או כל אמצעים להגנתו או לביצועו של מקום כל שהוא לשם הוד רוממותו או כל ידיעות אחרות שנודע להן, או מיומר בהן שנודע להן, ערך צבאי, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(2) בלי לפגוע בכללותה של פסקה (ג) של תקנת משנה (1) יהיו רואים אדם, הנותן או שולח אות הנראה או אות אחר או בשורת-הודעה בכל אמצעי שהוא, או בא בקשרים עם כל אדם אחר באותו אופן או באותן נסיבות או באותם אמצעים, שבהם הוא עלול להעביר ידיעות לאדם כל-שהוא כאילו מסר את הידיעות לאדם בגדר מובנה של הפסקה.

נשק-אש

(תיקון: 1947)

137. (1) מפקד צבאי רשאי – בצו –

(א) לאסור, לצמצם או להסדיר את קנייתם ומכירתם של נשק-אש, תחמושת או חמרי נפץ, או את העיסוק בהם בדרך אחרת, בשטח הנקוב בצו;

(ב) להורות לכל אדם, שבאחיזתו או במשמרו נמצאים – בשטח הנקוב בצו – נשק-אש, תחמושת או חומרי-נפץ, שישמרם במקומות שנתאשרו בהתאם לצו;

(ג) לבטל ולהתלות כל רשיון, שהוצא לפי סעיף 15 של פקודת נשק-אש, או כל רשיון לשאת נשק-אש או להשתמש בו, שניתן לפי הפקודה ההיא, או להורות שתהיה נודעת נפקות לכל רשיון כזה מתוך כפיפות לאותם תנאים, שיהיו עשויים להינקב בצו, ורשאים להחרים ולעכב כל נשק-אש שבגינו הוצא רשיון כזה.

(2) כל אדם, המפר צו כל-שהוא שניתן לפי תקנת משנה (1), ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(3) רשות (רי"ש קמוצה) הנותנת רשיונות לפי פקודת נשק-אש או מפקד צבאי רשאים להעניק לכל אדם רשיון לשאת נשק-אש, אחד או רבים, שפרטיהם יהיו רשומים ברשיון, מתוך כפיפות לאותם תנאים שיהיו רשומים כנ"ל, כל אדם המפר כל תנאי כזה, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(4) למרות כל דבר הכלול בסעיף 11 של פקודת נשק-אש יהיה מותר להעניק רשיון לשאת רובה-ציד לפי הפקודה ההיא לאדם כל-שהוא, אף-על-פי שהלה אינו מחזיק ברשיון ציד לפי הפקודה ההיא.

(5) בתקנה הזאת יכלול המונח "חומר נפץ" כל חמרי נפץ וחמרי נפץ מפוצצים להבדיל מאבקת-שריפה שחורה, כפי שהוגדרה בתקנות המלאכות והתעשיות (יצור אבקת-שריפה שחורה), 1940; ויכלול גם חנקת-נתרן (ניטרת צ'ילי), חנקת אמוניון, ניטרו-נפטלינים, ניטרו בנזינים, ניטרו-סולואנים, ניטרו-גליסרינים, ניטרו-גלוקוזים, ניטרו צלולוזים וניטרו פינולים.

מסירת נשק-אש

(תיקון: 1947)

137א. (1) מקום אשר – לפי תחילת תקפן של תקנות ההגנה (שעת חירום) (תיקון מס' 11), 1947 – ביטלו מפקד צבאי או מושל מחוז – לפי קביעותיה של תקנה 8(3) מן התקנות לשעת חירום, 1936, או לפי תקנה 137(1)(ג) מן התקנות האלה – רשיון כל-שהוא שהוצא לפי סעיף 15 של פקודת כלי היריה, או רשיון כל שהוא לשאת נשק-אש או להשתמש בו, שהוצא לפי אותה פקודה או בטלו רשות למתן רשיונות לפי פקודת כלי-היריה או מפקד צבאי רשיון כל שהוא לשאת כל אחד של נשק-אש או יותר מאחד, שהוענק לפי תקנה 137(3) מן התקנות האלה, אולם הכלי או הכלים של נשק-אש, שבגינם הוצא או הוענק אותו רשיון, לא נמסר או לא נמסרו לקצין הממונה על תחנת-משטרה, כי אז צריך המחזיק באותו רשיון -

(א) להדביק על הקת של אותו כלי של נשק-אש או של כל אחד ואחד מאותם כלים של נשק-אש, הכל לפי הענין, תווית שעליה יצויינו שמו ומקום מושבו, וכן תאורו של הכלי של נשק-אש, וכן

(ב) למסור, במשך ארבעה עשר יום מתאריך תחילת תקפן של תקנות ההגנה (שעת חירום) (תיקון מס' 11), 1947, אותו כלי או כלים של נשק-אש לקצין הממונה על תחנת-המשטרה הקרובה ביותר למקום מושבו של אותו מחזיק.

(2) מקום אשר – בזמן תחילת תקפן של תקנות ההגנה (שעת – חירום) (תיקון מס' 11), 1947, או לאחריה ביטלו מפקד צבאי או מושל מחוז רשיון כל-שהוא שהוצא לפי סעיף 15 של פקודת כלי-היריה או רשיון כל-שהוא לשאת כלי של נשק-אש או להשתמש בו, שהוצא לפי אותה פקודה, או ביטלו רשות למתן רשיונות לפי פקודת כלי-היריה או מפקד צבאי רשיון כל-שהוא לשאת כלי אחד של נשק-אש או יותר מאחד, שהוענקו לפי תקנה 137(3) מן התקנות האלה, כי אז צריך המחזיק באותו רשיון –

(א) להדביק על הקת של אותו כלי של נשק-אש או של כל אחד ואחד מאותם כלים של נשק-אש, הכול לפי הענין, תווית שעליה יצויינו שמו ומקום מושבו, וכן תיאורו של הכלי של נשק-אש, וכן

(ב) למסור - במשך ארבעה עשר יום מזמן קבלת הודעה על אותו ביטול מאותם מפקד צבאי או מושל מחוז או רשות למתן רשיונות – הכול לפי העניין – אותו כלי או כלים של נשק-אש לקצין הממונה על תחנת-המשטרה הקרובה ביותר למקום-מושבו של אותו מחזיק.

(3) הקצין הממונה על כל תחנה ותחנה מתחנות המשטרה ינהל, או יגרום שיתנהל פנקס על כל הכלים של נשק-אש הנמסרים לו לפי קביעותיהן של תקנות-משנה (1) ו-(2) ואותו פנקס יכיל -

(א) את שמו ומקום מושבו של המחזיק ברשיון, שהוצא בגין כל כלי וכלי של נשק-אש כזה;

(ב) את תיאורי מסירתו של כל כלי של נשק-אש כזה, וכן

(ג) את תאריך מסירתו של כל כלי וכלי של נשק-אש כזה באותה תחנת-משטרה.

מה ייעשה בנשק-אש

(תיקון: 1947) 137ג.

(1) מקום שבזמן כל שהוא -

(א) לפני תחילת תקפן של תקנות ההגנה (שעת-חירום) (תיקון מס' 11), 1947, מסר המחזיק בכלי של נשק-אש לקצין הממונה על תחנת-משטרה או כלי של נשק-אש, שהרשיון שהוצא בגינו בוטל לפי קביעותיה של תקנה 8(3) מן התקנות לשעת-חירום, 1936, או של תקנה 137(1)(ג) מן התקנות האלה, או שבוטל הרשיון שהוענק בגינו לפי תקנה 137(3) מן התקנות האלה, או

(ב) בזמן תחילת תקפן של תקנות ההגנה (שעת-חירום)
(תיקון מס' 11), 1947, או לאחריה, מחרים או מעכב מפקד צבאי כלי של נשק-אש, שהרשיון שהוצא בגינו בוטל לפי תקנה 137(1)(ג) מן התקנות האלה, או שבוטל הרשיון שהוענק בגינו לפי תקנה 137(3) של התקנות האלה, או שהמחזיק באותו רשיון מוסר את הכלי של נשק-אש לקצין הממונה על תחנת-משטרה, רשאי המפקח הכללי על המשטרה, למרות כל דבר הכלול בפקודת כלי-הירידה או כל כללים שהותקנו לפיה, להכריע לפי שיקול דעתו המוחלט –

(א) אם יושמד אותו כלי של נשק-אש או יסולק באופן אחר וכן על אופן השמדתו או סילוקו, הכול לפי העניין;

(ב) אם ישולמו פיצויים כל שהם לאדם כל-שהוא תמורת אותו כלי של נשק-אש, ואם ישולמו, האופן שבו יידרשו בני-אדם להגיש תביעות על פיצויים כאלה, על האופן והזמן שבהם תוגשנה אליו אותן תביעות ועל סכומם של אותם פיצויים.

(2) מקום שהמפקח הכללי על המשטרה מכריע לפי קביעותיה של תקנת משנה (1) שיהיו משתלמים פצויים לאדם כל-שהוא בגין כלי כל שהוא של נשק-אש, יגיש לחשבונאי הכללי העתק מאותה הכרעה החתומה בידו, והחשבונאי הכללי יתן הרשאה על תשלומם של אותם פצויים בהתאם לכך.

(3) כל הכרעה שהכריע המפקח הכללי של המשטרה לפי תקנת משנה (1) תהיה סופית, ולא תהיה כפופה לשום משא ומתן משפטי בבית משפט כל-שהוא.

סמכויות נוספות של מפקח המשטרה הכללי בדבר חמרי נפץ, נשק ותחמושת

(תיקון: 1948)

137ג. (1) למרות כל הוראה שהיא בחוק כל-0שהוא הקובעת אחרת, רשאי מפקח המשטרה הכללי לצוות שכל חמר-נפץ או חומר כל-שהוא אשר לדעתו אפשר להשתמש בו לייצור חמרי-נפץ, או שכל כלי-נשק שלא ניתן עבורו רשיון או שכל תחמושת (הנמצאים ברשומות או בפקוחו של כל מי שיהיה) יושמדו, או

שיכלו אותם באופן אחר, ולהורות על האופן שישמידום או שיכלום ולנקוט בכל אותם הצעדים שייראו כנכונים (ובכלל זה תפיסתו של החומר, הנשק או התחמושת בכל מקום שיהיו) לשם ביצוע השמדתם או כליונם.

(2) אם צוה מפקח המשטרה הכללי להשמיד או לכלות כל חומר, נשק או תחמושת עפ"י תקנה זו, יכול הוא לצוות על מתן פצויים לכל אדם עבור חומר, נשק או תחמושת כאלה, ועל האופן שבו יצטרך אותו אדם להגיש את בקשתו לפצויים, ועל האופן והזמן שלפיהם יוגשו אליו בקשות אלה וכן על גובה הפצויים.

(3) צוה מפקח המשטרה הכללי לשלם פצוי לאדם כל-שהוא כאמור לעיל, ימסור לממונה על אוצר הממשלה (אקאונטנט ג'נרל) העתק הצו, והוא ידאג לתשלום הפצויים בהתאם לצו.

(4) כל צו של מפקח המשטרה הכללי עפ"י תקנה זו יהיה סופי ולא יהיה ניתן לערעור עליו בפני בית משפט כל-שהוא.

איסור חמרים נפיצים

138. (1) לא ייצר שום אדם חמרי-נפץ אלא לפי דבריה ותנאיה של תעודת-היתר, שהעניקה מפקד צבאי, ובהתאם להם, ואם ייצר אדם כל-שהוא חומר נפץ כל-שהוא הפרת האיסור הזה, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(2) בתקנה הזאת "חומר נפץ" מובנו כמובן שנתייעד לו בתקנה 137.

שליטה על ספינות במים הטריטוריאליים של פלשתינה (א"י)

(תיקון: 1948)

138א. I רשות החופים, כמוגדרת בפקודת החופים, רשאית לאסור על כל אנייה מלהיכנס לשום מבוא-ים, שום חלק של מבוא-ים, או שום חלק של המים הטריטוריאליים של פלשתינה (א"י).

II רשות החופים, כמוגדרת בפקודת-החופים, רשאית להורות את רב-חובלה של אנייה או שום אדם הממונה על אנייה או עובד בה, שבתחומי המים הטריטוריאליים של פלשתינה (א"י) – ללכת על כל מבוא-ים או כל מעגן או מקום עגינה ליד רציף שבתחומי כל מבוא-ים של פלשתינה (א"י), ורשאית היא לתן הוראות בדבר האופן והזמן שבהם ילך באנייתו אל שום אנייה, רצופת, מזח או מקום אחר בפלשתינה (א"י) או יקרב אליהם או ינוח לצידם או ינוע מהם: בדבר האנייה, הרצופת, הרציף, המזח או המקום האחר שילך אליהם באנייתו, כדי להוריד בה או להעלות ממנה נוסעים, או לטעון בה או לפרוק ממנה סחורות; בדבר טיב הסחורות שיטען או יפרוק אל, מן או ליד האנייה, הרצופת, הרציף, המזח, או בדבר דרך הורדתם של נוסעים או סחורות בשום אנייה או דרך העלתם ממנה. רשות החופים רשאית כמו כן לצוות על האדון (מסטר) או כל אדם שבפיקוחו או בהדרכתו נמצאת האנייה בתוך תחומי המים הטריטוריאליים של פלשתינה (א"י) להעמיס מחדש כל סחורות שפורקו בפלשתינה (א"י) או במים הטריטוריאליים האמורים, ואשר לדעת רשות החופים, לא היה צריך לפרקם, או רשאית לצוות על האדון (מסטר) או האדם האמורים לא לפרוק כל סחורות בפלשתינה (א"י) במים טריטוריאליים שלה, או רשאית לצוות לאדון (מסטר) או לאדם האמורים להוביל את האנייה מיד אל מחוץ למים הטריטוריאליים של פלשתינה (א"י) ולהורות את הדרך שבה תובל האנייה כך.

III רב-חובלה של – או אדם הממונה על – שום אנייה, המפרים שום אישור שהותקן לפי תקנת משנה (1) של התקנה הזאת, ורב-חובלה של אנייה, או שום אדם הממונה על אנייה או עובד בה, החדלים מלציית לשום הוראה, שניתנה לפי תקנת-משנה (2) של התקנה הזאת, ייאשמו בעבירה על התקנה הזאת, ויהיו צפויים למאסר לפרק-זמן שלא יעלה על שמונה שנים או לקנס שלא יעלה על אלפיים פונט או לאותם שני הענשים כאחד.

IV התקנה הזאת באה להוסיף על קביעותיה של פקודת החופים ולא לגרוע מהן.

פגיעות ברכוש וכו'

139. (1) כל אדם, אשר בשעה שאינו חבר לחילות הוד רוממותו או חבר לחיל המשטרה, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם –

(א) פוגע, או עושה פעל כל-שהוא במחושב לפגוע, או למנוע את השימוש או הפעולה הנאותים, בכל בניין ציבורי, מסילת ברזל, תעלה, גשר, דרך, מסילת טראם, כלי-רכב, קו טלגראף או טלפון או מכשיר אלחוטי, כבל או מוסדה, מכרה, חנות, בית-חרושת, מפעל-מים, תחנה מחוללת חשמל, או כל מפעל או מוסד המשמשים או מסוגלים לשמש מדורם, להספקתם, לאחסנתם או להעברתם של מזון, דלק, תחמושת, מים, אור, חום או כוח, או

(ב) מתקרב, נמצא בשכנות, או נכנס לכל מקום או רכוש כאלה הנ"ל, מתוך התכוננות לפגוע בהם, ייאשם בעבירה על התקנות האלה, אלא אם יוכיח שפעל בהרשאה מותרת או בהזדמנות מותרת.

(2) לצרכיה של פסקה (ב) בתקנת משנה (1) יהיו רואים אדם כאילו הוא מתכוון לעשות מעשה פגיעה כמתואר בפסקה האמורה, אם עקב היותו אוחז בכל חפץ נפיץ או מבעיר או נשק העלול לגרום מיתה או קלע מסוכן, או עקב נסיבות המקרה באופן אחר, או עקב התנהגותו, בא בית המשפט לכלל דעה שכוונתו היתה לעשות אותו מעשה-פגיעה.

תיקון-בדק בנינים מסויימים

(תיקון: 1946)

139א. מקום שלדעת מושל המחוז נעשה כל בניין או חלק של בניין, המשמש לדיורם של בני-אדם, בלתי ראוי לדיור כזה כתוצאת כל פעל אימתנות או כל פעל, שנעשה בידי חבר כל שהוא לחילות הוד רוממותו או לחיל המשטרה למען עמוד בפני כל התקפת אימתנים ממשית, או התקפת-אימתנים שחוששים לה, או כדי להגן על בני אדם או רכוש מפני סכנות הכרוכות בהתקפה כזאת, רשאי מושל המחוז – לפי שיקול דעתו המוחלט – להרשות כל אדם לבצע אותם תיקוני בדק באותם בניין או בחלק מבניין, שיהיו דרושים לחלוטין – לדעת מושל המחוז, כדי לעשות אותם בניין או חלק של בניין ראויים לדיורם של בני אדם.

הפרעה

140. כל אדם, המפריע לחבר לחילות הוד רוממותו או לשוטר כל-שהם, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם, או לכל אדם המשתמש בכוחות כל-שהם או המבצע חובות כל-שהן, שהוענקו לו או הוטלו עליו בתקנות האלה, או בכל צווים, הוראות, דרישות או הודעות שלפיהן, או הממלא באופן אחר תפקידים מותרים הקשורים אל שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י), קיומן של הסדר הציבורי או לקיומם של ההספקה או השירותים החיוניים לכלל, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

הדחת בני-אדם שלא ימלאו את חובתם

141. (1) כל אדם, אשר -

(א) משתדל להדיח בני-אדם הנמצאים בחילות הוד רוממותו או בחיל המשטרה, או העוסקים בביצוע שירותים עיקריים, מלמלא את חובתם, או לעורר בין אותם בני-אדם אי-שביעות רצון העלולה להביאם לידי הפרת חובתם, או

(ב) יש באחיזתו או בשליטתו – מתוך התכוונות להפר, או לסייע להפר, לחזק ידי מפיריה, או לייעץ או להשיג את הכרתה של פסקה (א) – כל תעודה בת טיב כזה, שהפצת העתקיה בין כל בני אדם כאלה הנ"ל עשויים להיות הפרה כזאת ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(2) תביעה על עבירה לפי התקה הזאת לא תיערך אלא בהסכמתו של היועץ המשפטי.

תעמולה

142. (1) כל אדם, אשר -

(א) משתדל, בין בעל פה ובין באופן אחר, להשפיע על דעת הקהל (בין בפלשתינה (א"י) ובין במקומות אחרים, באופן העלול להיות פוגע בשלומו של הציבור, בהגנה או בקיומו של הסדר הציבורי, או

(ב) עושה פעל כל-שהוא, או שיש באחיזתו חפץ כל-שהוא, מתוך כוונה לעשות, או להקל את עשייתה של, כל השתדלות כזאת ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(2) תביעה על עבירה לפי התקנה הזאת לא תיערך אלא בהסכמתו של היועץ המשפטי.

אחיזה ועיסוק שלא בהיתר בנשק-אש וכו' השייכים לחילות צבא או משטרה

143. (1) כל אדם, אשר – ללא הרשאה מותרת או צידוק מסתבר, וחובת הוכחה לכך תהיה מוטלת עליו –

(א) יעכב, יקנה, יחליף או יקבל מחבר כל-שהוא לחילות הוד רוממותו או לחיל המשטרה או מכל עריק מכל חילות
כאלה או מכל אדם, הפועל או בשמם של כל בני-האדם הנ"ל, או

(ב) יתבע בפה או ישיא אחד מבני-האדם האמורים למכור, לסלק, או להעביר מרשותם, או

(ג) יהיה מעובד אחד מבני האדם האמורים, בהיותו יודע בו שהוא משתייך לאחר מאותם החילות או שהוא עריק מאחד מאותם החילות, כדי למכור, לסלק, או להעביר מרשותם, או

(ד) יעכב, ימכור, יחליף, ימסור, יסלק, יקבל או יאחז ברשותו –

כל נשק, תחמושת, חומרי-נפץ, מלבושים, צרכי ציוד פרטי, מדליות או צרכים אחרים, שסופקו לשימושם של אחד מן החילות האמורים או כל חפץ שהוא רכושה של ממשלת הוד-רוממותו או של ממשלת פלשתינה (א"י) או של כל מחלקה או של כל אחת ואחת מאותם שתי ממשלות או כל חפץ שהיה מצוי בהפסקתם, או שהובל לפלשתינה (א"י) לשימושם, כל מוסדות הצי, הצבא או חיל האויר או של מוסדות חילות המשלחת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה, ולמרות כל דבר הכלול בסעיף 3 של פקודת הפרוצדורה הפלילית (שפיטה לפי כתב האשמה) יהיה עשוי לעמוד מיד לדין בפני בית משפט מחוזי, ומשיתחייב בדין יהיה צפוי למאסר של 10 שנים.

הימלטות ממשמר

(תיקון: 1946)

143א. כל אדם שימלט ממשמר כל-שהוא, שבו הוא נתון בהיתר, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

זהוי

(תיקון: 1946)

143ב. כל אדם ימסור – משידרשו ממנו כל חבר לחילות הוד רוממותו או כל שוטר, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם לעשות כן – את שמו וכתובתו הנכונים, ויראה את תעודת הזהות אשר לו וכל ניירות אחרים שבאחיזתו, שלפיה יוכלו לזהותו אותם חבר לחילות הוד רוממותו או שוטר; ואם יחדל מלעשות כן, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

אילוץ

(תיקון: 1946)

143ג. (1) כל אדם אשר -

(א) מאיים על אחר בגרם חבלה בגופו, או נזק לשמו הטוב, או לרכושו, או בגופו או לשמו הטוב של כל מי שאותו אדם מעוניין בו, בכוונה לגרום חשש לאותו אדם, או להניע אותו אדם לעשות פעל כל שהוא שאינו מחוייב לעשותו לפי החוק כאמצעי להימנע מהוצאת אותו איום לפועל,

(ב) מאיים באופן דומה ומתוך כוונה דומה על בני אדם בדרך כלל או על בני אדם מכל סוג או מין, או

(ג) הוא המו"ל, העורך או המדפיס של כל עיתון, חוברת או תעודה אחרת, המכילים כל איום כזה, כמרומז בפסקאות (א) או (ב), ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(2) לצרכיה של התקנה הזאת, יהיו רואים שהוא מדפיס עיתון, חוברת או תעודה אחרת, אם הוא מכין אותם מתוך הדפסה, ליתוגראפיה, העתקה במכונת-כתיבה, צילום או כל דרך אחרת של הצגת חומר או העתקו.

מכשירי מסירה אלחוטאיים

(תיקון: 1946)

143ד. כל אדם שיהיו באחיזתו או בשליטתו כל מכשיר מסירה אלחוטי או כל חלק של מכשיר כזה, בלי שהורשה על כך בתעודת היתר שהוענקו בידי מפקד צבאי או מטעמו, או באופן אחר מאשר בהתאם לדבריה ולתנאיה של כל תעודת היתר כזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

כח להשיג ידיעות

144. (1) כל אדם – לאחר שקיבל הוראה על-כך מאת מושל מחוז או מפקד צבאי, או בשמם – ימציא או יראה (יו"ד פתוחה) לאותם רשות או אדם, שיהיו עשויים להינקב בהוראה, כל אותם ידיעות או חפץ שברשותו, שהם ידיעות או חפץ שבהם סבור האדם הנותן את ההוראה כי מן הנחוץ או המועיל – לטובת שלומו של הציבור, ההגנה או קיומו של הסדר הציבורי – לקבלם או לבחנם, ואם מפר אדם כל-שהוא כל הוראה כזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(2) תביעה על עבירה לפי התקנה הזאת לא תיערך אלא בהסכמתו של היועץ המשפטי.

כניסה לקרקע ובדיקתה

145. כל חבר לחילות הוד רוממותו, הפועל בשעת מילוי חובתו מכוח תפקידו, וכל אדם שהרשהו על-כך מושל מחוז או מפקד צבאי –

(א) רשאים להיכנס לכל קרקע לצורך שימוש בכח מן הכוחות, שהוענקו לגבי הקרקע ההיא בתקנות האלה.

(ב) רשאים להיכנס לכל קרקע ולבדקה, כדי להחליט אם יש להשתמש באחד מאותם הכוחות לגבי הקרקע, ואם יש – באיזה אופן, וכן

(ג) רשאים הם לעבור על פני כל קרקע (עם בעלי-חיים וכלי רכב או בלעדיהם) לשם תכלית כל-שהיא הקשורה אל הבטחת שלומו של הציבור, הגנתה של פלשתינה (א"י) קיומו של הסדר הציבורי או דיכויים של התקוממות, מרד או מהומה, או קיומם של ההספקה או השירותים החיוניים לכלל.

ידיעות כוזבות

146. כל אדם, אשר –

(א) מוסר הרצאת-דברים כוזבת או תיאור כוזב, או משתמש בכל עבודה, דין וחשבון או תעודה, הכוזבים בפרט חשוב כל-שהוא, לשם תכלית הקשורה בתקנות האלה, או בכל צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי שלפיהן, או בתשובה על כל דרישה שנדרשה בהמשך לכל תקנה מן התקנות האלה, או

(ב) מזייף או משתמש, או משאיל או מניח לכל אדם אחר להשתמש, בכל תעודה שהוצאה לצרכיהן של התקנות האלה, או של כל צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי שלפיהן, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

פיקוח על חבר עובדים צבאיים

(תיקון: 1946)

146א. (1) למרות כל דבר הכלול בכל חוק אחר, רשאי פקיד מורשה (כמוגדר להלן בזה) לדרוש מכל אדם, שהוא חבר לחילות הוד רוממותו או לכל חילות בעלי-בריתו דומניון או מושב, הנכנס או העומד להיכנס לפלשתינה (א"י), בין שאותו אדם הוא במדים ובין שאיננו במדים –

(א) למסור אותם ידיעות ופרטים על שמו, דרגתו, יחידתו, מחוז חפצו והרשאתו להיכנס לפלשתינה (א"י);

(ב) לעשות דרכו למחוז-חפצו באותה דרך ובאותו אופן,

(ג) להתייצב בפני אותן רשויות אזרחיות או צבאיות באותם זמנים ובאותו אופן, כפי שיהיה הפקיד המורשה עשוי להורותם.

(2) כל אדם החדל מלמלא אחר כל דרישה של פקיד מורשה שנדרשה בהמשך לתקנה הזאת, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

(3) בתקנה הזאת יהיה מובנו של הביטוי "פקיד מורשה" כל חבר לחילות הוד רוממותו, הפועל בשעת מילוי חובתו מכוח תפקידו.

זיהוי בני-אדם נתונים במשמר

147. כל אדם, שנעצר לפי תקנה 111, וכל אדם הנמצא במשמר מפני שנחשד על עברו עבירה על התקנות האלה, וכל אדם שנתחייב בדין על עבירה על התקנות האלה, יהיה אפשר – בלי לפגוע בכל כוח מן הכוחות אחרים בעניין זה – לצלמם, למדדם ולבדקם, וכל שוטר רשאי לקחת את תביעות אצבעותיהם ואגודליהם. התצלומים שייעשו יכולים לכלול תצלום מפנים (פ"א קמוצה) במלואם, תצלום מצד אמיתי ותצלום לכל אורך הגוף. המדידות שתיערכנה יכולות לכלול גובה במעמד וגדלם ומקומם (בייחסם זה לזה – של כל
צלקת וסימן מובהק כאלה הנ"ל. טביעות אצבעות ואגודלים שתילקחנה ותהיינה של נימיהם החיצוניים של האצבעות והאגודלים, או של האצבעות ואגודלים גם יחד של כל אחת משתי הידים, או של שתיהן יחד. לא יפורסם תצלום שצולם בהמשך לתקנה הזאת, אלא לשם מציאת מקומו של אדם הנוגע בדבר, ולא יראו אותו לשם אדם, אלא לשוטר או לפקיד של ממשלת פלשתינה (א"י) או לחבר לחילות הוד רוממותו, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם, או לאדם שהרשהו לראותו אחד מבני האדם הנ"ל, הפועל בכוח תפקידו.

ערר על תקפם של שמטים

(תיקון: 1947)

147א. מקום, שבתוקף התקנות האלה, או בתוקף כל תיקון לכל פקודה שנעשתה בתקנות האלה, שמט כל רכוש, בין מיטלטלים ובין מקרקעים, אלא שבית-המשפט לא יצווה או לא קיים שמט כזה, לא ידון שום בית משפט או שום פקיד ממשלה בכל קושיה על תקפו של השמט, אלא אם כן התביעה המשפטית או המשא והמתן המשפטי, שבהם מעררים על תקפו של השמט, הוחל בהם לא יותר משלושה חדשים לאחר שהאדם המערר על התקוף ידע לראשונה על דבר השמט; ולצרכי התקנה הזאת, ובלי לפגוע בכללותה של התביעה שלעיל, יהיו רואים אדם כאילו הוא יודע על דבר שמטו של כל רכוש אם נמסרה מאת הרשות התובעת או השמט או בשמה של הודעה בכתב לו או לקודמו בזכות הקניין, אם בדרך אישית או במכתב הערוך על שמו או על שם קודמו בזכות-הקניין אל מקום מגוריו או מקום עסקיו הרגיל או הידוע לאחרונה, או אם הודעת השמט נתפרסמה בעיתון.

חלק ט"ו – שטחים נתונים לשליטה

חלות חלק ט"ו

(תיקון: 1947)

148. הנציב העליון רשאי מזמן לזמן להטיל בצו את קביעותיו של החלק הזה על שטח או שטחים כל שהם בפלשתינה (א"י), העשויים להינקב בצו, מכל מקום מתוך כפיפות לשינויים כל שהם (בין בדרך הוספה, הוצאה מן הכלל, שינוי ובין בדרך אחרת), העשויים להינקב בצו, או בצו כל שהוא שלאחריו העשויים להיות חלים על כל שטח נדון כזה. לקביעותיו של החלק הזה תהיה נודעת נפקות ביחס לכל שטח נדון כזה, מתוך כפיפות לשינויים כל שהם שניקבו כן.

הגדרות

(תיקון: 1947)

149. בחלק הזה –

"בית משפט" מובנו בית משפט כל שהוא שאינו בית משפט דתי, בית משפט צבאי, או בית משפט עירוני;

"מושל מחוז" מובנו מושל מחוז, שבמחוזו נמצא כל השטח הנתון לשליטה או חלק כל שהוא ממנו, והוא כולל משנה למושל מחוז ומגן מושל מחוז שהופקדו במחוז ההוא;

"משרד ממשלתי" מובנו משרד, בניין או מוסד ממשלתיים כל – שהם, לרבות תחנות מסילות ברזל, אך להוציא תחנת משטרה כל שהיא או משרד, בניין או מוסד כל-שהם של מועצת עיריה, או מועצה מקומות;

"שטח נתון לשליטה" מובנו שטח או שטחים כל שהם, שעליהם הוטלו קביעותיו של החלק הזה ובהם הן עומדות (בשינוי או לא שינוי) מכוח תקפו של צו כל שהוא לפי תקנה 148.

סגירת משרדים ממשלתיים

(תיקון: 1947)

150. (1) מתוך כפיפות להוראות כל שהן, שיהיה מושל עשוי לתיתן, יהיה ויישאר כל משרד ממשלתי – שבשטח הנתון לשליטה – סגור בפני הציבור, ולא הממשלה ולא פקיד ציבורי כל שהוא מכוח תפקידו יהיו חייבים חיוב כל שהוא, כלפי בני הציבור, לעשות עניין כל שהוא הנעשה כרגיל במשרד ממשלתי כל שהוא הסגור כאמור לעיל.

(2) פרט למה שהותקנו בתקנת המשנה (1) לא תשפיע התקנה הזאת על חיוב או התחייבות כל שהם – בין בהווה ובין בעתיד – של אדם כל שהוא לפי חוק כל שהוא.

בית משפט

(תיקון: 1947)

150. כל בית משפט שבשטח הנתון לשליטה יהיו ויישארו סגורים, ושום בית משפט חדש לא ייפתח בשטח הנתון לשליטה.

כוחו של הנציב העליון לתת צווים

(תיקון: 1947)

151. הנציב העליון רשאי בכל זמן להתקין בצו אותן קביעות שיהיה עשוי לראותן מועילות כדי למנוע, לסלק או להמתיק קשיים כל שהם שנתגלו, או יתגלו, או עשויים להתגלות, בגלל חלותו של חלק ט"ו על שטחים בדרך כלל או על שטח או על שטחים מיוחדים כל שהם. כל צו כזה תהיה נודעת נפקות למרות כל דבר סותר בתקנות האלה או בחוק אחר כל שהוא.

בתי משפט צבאיים

(תיקון: 1947)

153. (1) מתוך כפיפות לקביעותיהן של תקנות-משנה (5) ו-(6) יהיה נודע לבית משפט צבאי שיפוט אכסקלוסיבי (ביחד עם כל אותם כוחות, שיהיו עשויים להיות נאותים כדי להגשים אותו שיפוט) לשפוט כל בני אדם, שבה מיומר כי ביצעו – בשטח הנתון לשליטה, בין לפי היותו של השטח לשטח נתון לשליטה, ובין לאחר מכן – עבירה פלילית כל-שהיא שעליה נקבעה קביעה בחוק כל שהוא (לרבות התקנות האלה), ולהטיל כל עונש, או לתת ולאכוף כל צו, שבית משפט כל-שהוא היה יכול להטילו או לתיתו ביחס לאותה עבירה.

(2) התקנות האלה תחולנה בשינויים המתאימים ביחס לכל עבירות כאלה, כאילו היו עבירות על התקנות האלה שעליהן נשפטים אך ורק בבתי משפט צבאיים.

(3) לא תידרשנה שום רשות או הרשאה לתביעה לדין כל שהיא על כל עבירה כזאת או להוצאתה של הודעה משפטית כל-שהיא בזיקה על כך.

(4) השיפוט, שנמסר לבתי המשפט הצבאיים בתקנה הזאת, אפשר להשתמש בו בגין עבירה, אף על פי שנתכונן או התחיל או תלוי ועומד משא-ומתן משפטי ביחס לעבירה ההיא בית משפט אחר כל שהוא.

(5) התקנה הזאת לא תפגע בשיפוטו של בית משפט עירוני כל שהוא לשפוט או להמשיך לשפוט כל עניין פלילי, שהיה לו בו שיפוט לשפטו, אילו לא הותקנה התקנה הזאת.

(6) מקום שמיומר כי בוצעה עבירה בשטח במסיבות, שבהן היה לבית משפט צבאי שיפוט אכסקלוסיבי – אילולא קביעותיה של תקנות המשנה הזאת – לשפוט אותה לפי תקנה משנה (1), ולאחר מכן השטח פוסק מלהיות שטח נתון לשליטה, כי אז -

(א) אם התחילה שפיטתה של העבירה המיומרת או אם לא התחילה שפיטתה המיומרת אבל העבירה היא עבירה על התקנות האלה, ישמור בית המשפט הצבאי על שיפוט אכסקלוסיבי ביחס לעבירה, כאילולא פסק השטח מלהיות שטח נתון לשליטה;

(ב) אם לא התחילה שפיטתה של העבירה המיומרת והעבירה אינה על התקנות האלה, יהיה לבתי משפט אזרחיים אותו שיפוט עצמו ביחס לעבירה, כאילו לא הוכרז השטח לשטח נתון לשליטה.

בנקים

(תיקון: 1947)

154. (1) מפקד צבאי רשאי להורות בצו בנק כל-שהוא שבשטח הנתון לשליטה יהיה וישאר סגור, והוא רשאי לתת כל הוראות כאלה ולנקוט בכל צעדים כאלה שיראה אותם נאותים להבטחת בטיחותו של רכוש כל-שהוא (לרבות שטרי כסף, מזומנים, מתכות בלתי טבועות או תעודות) הנמצא בבנק כל-שהוא שנסגר כך. ימים כל שהם של פרק זמן כל-שהוא שבמשכו סגור בנק כל שהוא נוכח תקפו של כל צו כזה, יהיו רואים אותם, ביחס לבנק כלשהוא, כימים שאין בהם עסק לצורך סעיף 93 של פקודת שטרי החליפין.

(2) יהיה זה מחובתן של המנהל או האדם, הממונים על בנק כל-שהוא, למלא אחר צו או הוראה כל שהיא, שניתנו מכוח תקפה של התקנה הזאת, ובחדלון מילים כזה רשאי מפקד צבאי לנקוט באותם צעדים שהוא עשוי לראותם נאותים להשגת התכלית שלשמה ניתנו הצו או ההוראה.

שירותי טלפון, טלגראף ודואר

(תיקון: 1947)

155. הן הממשלה והן כל פקיד ציבורי לא יהיו חייבים חיוב כל שהוא להושיט או להמשיך שירותי טלפון, טלגראף או דואר כל שהם בשטח הנתון לשליטה או אליו; ומנהל הדואר הכללי רשאי לנתק כל מכשיר טלפון או טלגראף או לנקוט באותם צעדים אחרים שיהיה עשוי לראותם נאותים למניעת השימוש בכל אותם שירותים.

כניסה לתוך השטח הנתון לשליטה ויציאה ממנו

(תיקון: 1947)

156. מתוך כפיפות לאותם יוצאים מן הכלל, העשויים להיות מותקנים בצו מאת מפקד צבאי לא ייכנסו או יבואו שם אדם, כלי-רכב, אנייה, אוירון, בעל-חיים או דבר לכל השטח הנתון לשליטה, או יצאו או יוצאו מן השטח הנתון לשליטה אלא מכוח רשות שתוענק על ידי מפקד צבאי או בשמו.

הרחקת בני אדם מן השטח הנתון לשליטה

(תיקון: 1947)

157. כל שוטר או חבר לחילות הוד רוממותו רשאים להרחיק – לפי צו של מפקד צבאי – אדם כל שהוא מן השטח הנתון לשליטה ולקחתו לכל מקום בפלשתינה (א"י) שיהיה נקוב בצו.

לקיחה באנגריה וכו'

(תיקון: 1947)

158. (1) מפקד צבאי רשאי להשתמש בשטח הנתון לשליטה בכל הכוחות, או בכל אחד מן הכוחות, המסורים למושל מחוז בתקנה 114 של התקנות האלה: בתנאי כי התקנה הזאת לא תפגע בכוחותיו של מושל מחוז לפי תקנה 114.

(2) לתקנה 118 של התקנות האלה תהיה נודעת נפקות – מתוך כפיפות להוראות כל שהן, שיהיה הנציב העליון עשוי לתיתן – ביחס לשטח הנתון לשליטה, כאילו הוחלפו המלים "הנציב העליון", כל מקום שהמלים האלה מצוים שם במלים "מפקד צבאי".

כוחותיהם של חברים לחילות הוד רוממותו (תיקון: 1947)

159. בלי לפגוע בכוחות או חובות אחרים כל-שהם, רשאי חבר כל שהוא לחילות הוד רוממותו – בשטח הנתון לשליטה ומתוך כפיפות להוראות כל שהן שתינתנה על ידי מפקד צבאי או בשמו – להשתמש בכל הכוחות, או בכל אחד מן הכוחות, ולמלא את כל החובות, או כל אחד מן החובות, שבהם רשאים להשתמש או אותן רשאים למלאות, לפי חוק כל שהוא, שוטרים שדרגתם נמוכה מזו של קורפורל.

הקדמת תאריכי צווים או הוראות

(תיקון: 1947)

160. כל צו או הוראה לפי החלק הזה, זולת צו לפי תקנה 148, מותר לתתם בנפקות למפרע.

עבירה

(תיקון: 1947)

161. כל אדם המפר תקנה כל שהיא בחלק הזה, או צו או הוראה כל שהם שניתנו לפיה, ייאשם בעבירה על התקנות האלה.

פרסומם והוכחתם של תחומי השטח הנתון לשליטה

(תיקון: 1947)

162. (1) מושל מחוז יעשה אותו פרסום לתחומי השטח הנתון לשליטה, שיהיה עשוי לראותו מעשי או רצוי.

(2) מתעוררת שאלה כל שהיא אם מקום כל-שהוא הוא בתחומי גבולותיו של השטח הנתון לשליטה, תהיה תעודת אישור, שבה מיומר כי היא חתומה בידי מושל מחוז או בשמו, כי המקום הוא בתחומי אותן גבולות, ראיה מספקת לעבודה ההיא.[ii]


[i] ע"ר 1945, תוס' 2(ע) 855, 869, 968, 1033, 1099, (א) 1055, 1195, 1269, 1346; תוס' 2 (ע) 121, 569, 901, 1142, 1195, 1209, 1282, (א) 148, 617, 1015, 1302, 1367, 1383, 1470, 1947, תוס' 2 (ע) 135, 349, 353, 429, ף479, 515, 540, 621, 707, 945, 947, 955, 1280, 1382, (א) 161, 430, 433, 525, 581, 632, 663, 763, 869, 1159, 1161, 1170, 1566, 1702, 1948, תוס' 2 (ע) 27, 66, (א) 33, 80, 473, 507, 555, 585

[ii] תקנה 5 לתקנות ההגנה (שעת חירום) (תיקון מס' 6), 1946, (ע"י 1946 תוס' 2 ע' 1196 להלן – התקנות המתוקנות) נקבע כי תקנה 107ב לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 תהיה עשוייה לחול (מתוך כפיפות כל לימודי זכות צודקים), בין שבוצעה העבירה לפני היכנסן של התקנות המתוקנות לתקפן ובין שבוצעה לאחר-מכן.

 

 
website by: neora.pro